"הוא מחזיק אצלו את כל המידע החיוני כדי שכולם יצטרכו אותו. ככה האגו שלו חוגג", "אמרנו לה עשרות פעמים שהיא חייבת להאציל סמכויות, אבל עם אגו כמו שלה זה אף פעם לא יקרה", "ברור שהפרויקט תקוע, האגו שלהם לא נותן לאף אחד מהם לרדת ראשון מהעצים הגבוהים שהם טיפסו עליהם", "אי אפשר להגיע איתו לשום הסכמה רציונאלית, יש לו אגו מנופח וזה כל מה שמעניין אותו".

 

האם שמעתם את עצמכם או אחרים סביבכם אומרים אמירות מסוג זה על האגו של מנהלים בארגון או בשוק שלכם? סביר להניח שכן. כאשר דברים לא מתנהלים היטב בארגונים ומחפשים את המקור לכך ישנה נטייה טבעית לחפש אותו בהתנהגותם ובדרך פעולתם של מנהלים ספציפיים. כששואלים מדוע אותם מנהלים פועלים בדרך שמפריעה לארגון, מגיעים במקרים רבים למסקנה שזה בגלל האגו שלהם.

 

כך, בלי ששמנו לב, התקבע בתודעה הקולקטיבית שלנו הסבר אימפוטנטי לבעיות עסקיות וארגוניות

מכיוון שהמסקנה הזו רווחת בכל תחומי החיים, היא מתקבלת לרוב ללא ויכוח וללא בדיקה מעמיקה. "אה, זה האגו שלו", אנחנו אומרים לעצמנו, "עכשיו הכול ברור". מה בדיוק ברור? למה האגו שלו כזה? מה גורם לו לפעול כך? אנחנו לא טורחים להעמיק ולברר. למה? כי אם הבעיה היא האגו שלו אז אין מה לעשות.

 

כך, בלי ששמנו לב, התקבע בתודעה הקולקטיבית שלנו הסבר אימפוטנטי לבעיות עסקיות וארגוניות. למה זה הסבר אימפוטנטי? למרות שייתכן שהוא נכון כי תיאוריות פסיכולוגיות ופילוסופיות רבות תומכות בו, זה הסבר אימפוטנטי כי במקום לעזור לנו לפתור את הבעיה הוא משאיר אותנו תקועים איתה. אם "זה בגלל האגו של מנהל מסוים" פירוש הדבר שאין מה לעשות חוץ מלהוציא את אותו מנהל מהארגון, וברוב המקרים זה לא פתרון מעשי.

 

לא רק ש- "זה בגלל האגו שלו" התקבע כהסבר לגיטימי בתודעתנו, הוא הפך לסטנדרט כמעט. כשאיננו מוצאים הסבר מהיר להתנהגותם של מנהלים, מפתה לרוץ להסבר הנוח שמדובר באגו שלהם. למרבה הצער, אך ההסבר הזה מבטיח שנישאר תקועים עם בעיה חסרת פתרון.

 

מעולם לא אמר לי מנהל כלשהו שהבעיה היא האגו שלו עצמו, תמיד הצביעו על אגו של אחרים

במקרים רבים בהם התבקשתי לסייע בפתרון בעיה ארגונית או עסקית הוצג לי האגו של מנהלים מסוימים כמקור הבעיה. באופן לא מפתיע, מעולם לא אמר לי מנהל כלשהו שהבעיה היא האגו שלו עצמו, תמיד הצביעו על אגו של אחרים. בהיותי איש חיצוני, היה לי קל יחסית לא לקנות את הסברי האגו ולחפש הסברים ענייניים לבעיה, ובמרבית המקרים מצאתי הסברים ענייניים שאפשרו לפעול לפתרון הבעיה.

כך התברר שהמנהל ששמר אצלו את כל המידע החיוני חשש מזליגה של מידע מסווג למתחרים, בעקבות זליגה שקרתה בארגון שנים קודם. כשהצלחנו למיין, יחד איתו, את המידע שברשותו למידע מסווג ומידע חופשי הוא שחרר המון מידע חופשי לארגון. כשיצרנו מנגנון מאובטח לשמירת המידע המסווג בתוך הארגון, הוא החל לשחרר גם מידע מסווג לאנשים הרלוונטיים בארגון.

 

כך גם התברר שלמנהלת שאינה מאצילה סמכויות לא היו כלים ומיומנויות שיאפשרו לה לדעת מתי, למי ואיך אפשר להאציל, השתתפות בסדנה וליווי והנחיה של מנהל מנוסה הקנו לה את המיומנויות הדרושות והיא התחילה להאציל בשמחה, כי זה הקל על עבודתה מאד.

 

וכך התברר שאחד המנהלים שלא היו מוכנים לרדת מהעץ ותקעו את הפרויקט היה משוכנע שאם יוותר הוא ייאלץ לפטר שניים מאנשיו הטובים. המנהל השני, אם היה מוותר, היה פוגע בפרויקט של לקוח אחר, החשוב ביותר שלו. כשבחנו במשותף את המצב התגלו פתרונות יצירתיים שאפשרו לשמור גם על האנשים וגם על הלקוח החשוב. באופן מפתיע, או לא כל כך מפתיע, מי שהיה צריך לשלם מחיר היה מנהל אחר בארגון, זה שטען שהאגו של אותם מנהלים הוא המקור לבעיה.

 

כדי לפתור בעיה ארגונית שאובחנה כבעיית אגו, עלינו להתחיל בויתור על האבחנה ולהניח שיש מקור ענייני לבעיה

גיליתי שבמרבית המקרים המקור לבעיה היה ענייני ולא אגו של מנהל זה או אחר. עם הזמן נסחתי לעצמי את כלל האצבע הבא: בעיית האגו הגדולה ביותר בארגונים מתחילה להיווצר כשמישהו חושב ברצינות (ומתחיל לשכנע אחרים) שבעיית אגו של מישהו אחר מפריעה לארגון.

 

המשמעות המעשית של הכלל הזה היא שכדי לפתור בעיה ארגונית שאובחנה כבעיית אגו, עלינו להתחיל בויתור על האבחנה ולהניח שיש מקור ענייני לבעיה. לעיתים קרובות האתגר הגדול ביותר הוא לשכנע אנשים בארגון לוותר על האמונה שהבעיה היא באגו של מישהו אחר. הם לפעמים כל כך משוכנעים בכך שהם לא מוכנים לבחון כל כיוון אחר.

 

סביר להניח שזה קורה גם לכם. כדאי לכם לבחון את הבעיות בארגון שלכם שלא באו על פתרונן לאורך זמן. האם לדעתכם, ו/או לדעת אחרים בארגון, המקור לאחת או כמה מהן הוא האגו של מנהלים ספציפיים בארגון? האם ישנה אמונה שהבעיה תיפתר רק כאשר אותם מנהלים יוחלפו?

 

אם כן, בהחלט ייתכן שהאמונה הזאת היא שתוקעת את הארגון עם הבעיה לאורך זמן. ותרו על האמונה הזאת, הניחו שישנו מקור ענייני לבעיה וצאו לחפש אותו ביסודיות מדעית ועם הרבה אורך רוח ונכונות להקשיב. יש סיכוי לא רע שפתרונות מעניינים יתגלו לכם.