|
התרבות שבה אנחנו חיים אימנה אותנו לסוג מסוים של ניהול – ניהול לתוצאות, כלומר הניהול נועד אך ורק להפקת תוצאות: יש תוצאות – ניהול טוב, אין תוצאות – ניהול גרוע.
בתרבות הזו, על מנת לנהל עליך להציב לעצמך תוצאות רצויות ולפעול להשגתן. כשהשגת אותן, לרשותך רגעים בודדים של סיפוק ואושר, ומיד עליך להציב יעדים חדשים ולהתחיל שוב במסע הסיזיפי. ב"משחק" הזה טמונה האשליה שיום אחד, כאשר נגיע סוף סוף לתוצאה הנכספת האמיתית, נוכל לחוש שהגשמנו את עצמנו. אז נוכל ללכת מלאי סיפוק לדוג דגים בים. ב"משחק" הזה טמונה גם אשליה של התקדמות כאשר, למעשה, אנחנו רודפים אחרי זנבנו. אנחנו משיגים אמנם תוצאות גבוהות יותר, אבל לא באמת מתקדמים. רוב הזמן מוקדש לעצם ההשגה, ומיעוטו בלבד להגשמה וסיפוק.
ניהול לתוצאות יוצר תסכול תמידי. תמיד ישנן תוצאות שעדיין לא הושגו, דברים שלא הושלמו, ואנחנו רוצים להשיג את כולם מיד
|
אולם קיים סוג מסוים של ניהול שאיננו משתלב בתרבות הזו – ניהול השגרה, ניהול היום יום, ניהול הבית. בניהול השגרה אין ניהול לתוצאות, והסיזיפיות גלויה לעין : רק ניקית וכבר זה מתלכלך ויש לנקות מחדש, רק סידרת וכבר זה התבלגן ויש לחזור ולסדר. את השגרה אי אפשר לנהל מתוך ניהול לתוצאות. על מנת להיות בעלי עוצמה בניהול היגרה נדרשת מאיתנו צורת ניהול אחרת – ניהול להשלמה.
מטרתנו, כאשר אנו מנהלים להשלמה, היא לאפשר לעצמנו להיות שלמים בכל רגע ורגע עם הכל כפי שהוא. בניהול לתוצאות אנחנו רוצים להשלים את כל מה שלא שלם עכשיו – בניהול להשלמה אנחנו מאפשרים לכל להיות שלם כפי שהוא עכשיו, ומנהלים את מה שלא שלם. הבלגן בבית, הילד הבוכה, הטלפון המצלצל והאוברדרפט בבנק אינם משתנים. בניהול לתוצאות אנחנו נטרפים מהצורך לטפל בכולם מיד בו זמנית, אחרת נכשלנו , בניהול להשלמה אנחנו שלמים ביחס להיותם כפי שהם ומטפלים בהם אחד אחד לפי הסדר שאנחנו בוחרים , כך אנחנו בעלי הבית ולא הנסיבות.
ניהול להשלמה מאפשר חופש. הוא מאפשר לנו לעצור לשנייה, לקחת אויר, להתבונן על מה שהגשמנו ולבחור איך אנו ממשיכים הלאה. הוא מאפשר יצירה בתוך המרוץ המטורף של העשייה, בתוך המרדף אחר התוצאות. ניהול לתוצאות יוצר תסכול תמידי. תמיד ישנן תוצאות שעדיין לא הושגו, דברים שלא הושלמו, ואנחנו רוצים להשיג את כולם מיד. אם לא השגנו – יהיו תסכול ועייפות, ניסיון לרוץ יותר מהר, לעבוד קשה יותר, לנצל יותר טוב את הזמן, בתקווה שאולי יום אחד נצליח להדביק את הפיגור. האמת היא , שכולנו יודעים שאי אפשר באמת להדביק את הפיגור. תמיד יהיה עוד מה לעשות ולהשלים. השאלה היא איך מנהלים כך שנהיה שלמים עם מה שלא שלם בכל רגע ורגע. דרך ניהול זו תביא לחופש ועוצמה ניהוליים שלא מצויים בדרך כלל, אלא אצל אלה שמאומנים באופן טבעי בניהול להשלמה.
קלרה גרשון, מחברת תרכובות הברום, ניסחה מניסיונה העשיר בעבודה ובניהול ביתה כך : " לא חשוב כמה מהמטרה מימשתי בפועל, העיקר שמה שעשיתי יהיה עשוי במאה אחוז, כך שלא אצטרך לחזור אחורה". זהו לדעתי, ניסוח מוצלח של אחד האספקטים החשובים של ניהול להשלמה.
" לא חשוב כמה מהמטרה מימשתי בפועל, העיקר שמה שעשיתי יהיה עשוי במאה אחוז, כך שלא אצטרך לחזור אחורה"
|
התרבות הרווחת בעולם העסקי והארגוני איננה מעודדת להתאמן בניהול להשלמה. על מנת להתקדם אנחנו נדרשים להביא תוצאות, להוכיח את עצמנו כמנהלים לתוצאות. אנשים שנכנסים למשחק העסקי והארגוני נכנסים למרוץ שאין בו זמן להתאמן, לקחת פסק זמן או ליצור אפשרויות ניהול אחרות ממה שמקובל בתרבות השלטת.
אימהוּת, לעומת זאת, מהווה הזדמנות יוצאת מן הכלל להתאמן בניהול להשלמה. האימהוּת כשלעצמה היא התוצאה. עד לרגע הלידה הכל נוהל לקראת התוצאה של אימהוּת. מרגע שהתוצאה הושגה נותר לנהל להשלמה. לא משנה מה יהיו התוצאות, האימהוּת תישאר, המחויבות להשלמה לא תיפגם. מכיוון שכך, לאמהוֹת, באופן טבעי, מתווסף עוד מימד לניהול. הן אינן מוגבלות לחד-ממדיוּת של המרדף הליניארי אחר תוצאות בזמן, שבו ניתן להפיק רק דבר אחד בזמן נתון ולהתקדם רק על ציר אחד בזמן נתון.
אמהוֹת מאומנות לניהול במימד נוסף – ניהול להשלמה, המאפשר להן להתקדם בו זמנית במספר צירים. נשים המודעות לעוצמתן זו משכילות להפוך את ההפסקה המוקדשת לאימהוּת בקריירה שלהן, ל"פסק זמן" המאפשר להן לחזור בוגרות ובשלות יותר לתפקודן כמנהלות, ואף להשתמש במה שרכשו כאמהוֹת לקידום הקריירה הניהולית שלהן.
לרוב נדמה כי קריירה בעולם העסקי והארגוני מבוססת על תוצאות: אם השגת תוצאות גבוהות תתקדמי . בפועל, אנחנו יודעים שהמצב אינו כזה – ישנם מנהלים עם תוצאות גבוהות שאינם מתקדמים, וישנם מנהלים שלמרות התוצאות הנמוכות מתקדמים. מתוך התרבות של ניהול לתוצאות זה נראה לא צודק ומתסכל – קשה להבין את כללי המשחק, קשה לדעת מה מביא לקידום. ייתכן שהקושי נובע מנקודת המבט החד-ממדית של ניהול לתוצאות. זהו ניהול ליניארי, שאומר שהדרך ל 5 חייבת לעבור דרך 3 ואחר כך דרך 4.
הלידה מהווה התחלה של שלב חדש שלקראתו הן התכוננו לאורך כל ההריון, כל ילד נוסף פותח שלב נוסף, ליגה חדשה של אימהוּת
|
אם נוסיף מימד חדש לניהול – ניהול להשלמה, ייתכן שהדברים יתבהרו ויאפשרו לנו יותר חופש פעולה בעיצוב הקריירה שלנו. כאשר הפוקוס שלנו הוא על השלמה ולא על תוצאות בלבד, ישנה אפשרות להשלים שלב בחיינו ובקריירה שלנו. אז נמצא את עצמנו לפתע בליגה חדשה, וייפתח לנו פתח לעלות כיתה, למרות שלא בהכרח השגנו את כל התוצאות. כאשר הפוקוס הוא על תוצאות בלבד, רוב הסיכויים שנמשיך לדשדש באותה ליגה בניסיון להשיג תוצאות יותר ויותר גבוהות, אבל לא נתקדם באמת.
נשים רבות משלימות את תפקידן, משלימות שלב בחייהן ובקריירה שלהן לקראת הלידה. הלידה מהווה התחלה של שלב חדש שלקראתו הן התכוננו לאורך כל ההריון, כל ילד נוסף פותח שלב נוסף, ליגה חדשה של אימהוּת. כמו בכל פעם שעולים לידה, צריך להתחיל מבראשית, מהיסודות, מהחיתולים והמוצץ ומחלות הילדות. אי אפשר להימלט מלעבור את כל שלבי האימהוּת מחדש – אולם כל פעם ברמה גבוהה יותר של בגרות ובשלות.
(בניהול לתוצאות קורה שמנהלים עולים שלב ומצליחים להימנע מלהתחיל מבראשית. נדמה להם שהם כבר יודעים ומכירים את היסודות. בפועל, הם מחמיצים את ההזדמנות להתאמן ולהכשיר את עצמם ביסודיות לליגה החדשה אליה הגיעו, ורוב הסיכויים ששם הם ייתקעו ).
כאשר האֵם מקבלת החלטה לצאת מחדש לקריירה, נדרשת השלמה של השלב הנוכחי באימהוּת שלה. אם אכן שלב זה הושלם – היא תצא לעבודה כאישה בוגרת, מאומנת ובשלה יותר מזו שעזבה את הקריירה לטובת תקופת הטיפול בילדיה. התפקיד הקודם, הרמה הקודמת תופיע כ"קטנה עליה", היא תמצא את עצמה פועלת ברמה חדשה, והתקדמות תהיה פועל יוצא טבעי עבורה.
ההכרה בעוצמתו של "פסק הזמן" הזה כהזדמנות להתאמן במימד חדש של ניהול מאפשרת להפוך אימהוּת וקריירה להבחנות שמשרתות ומעצימות אחת את רעותה במקום להפריד ביניהן. הכרה זו שומטת את הקרקע מתחת לתפיסה ש"אין ברירה" והשתיים חייבות לבוא אחת על חשבון השנייה.
העוצמה השלישית של אמהוֹת כמנהלות טמונה בהיותן מאמנות טבעיות - הצלחת הילדים היא הצלחתן.
|
עוצמה ניהולית נוספת שאמהוֹת מתאמנות בה היא ניהול ללא דרך נסיגה. ייתכן שעוצמתם של מנהלים מתחילה ונגמרת ברמת המחויבות שלהם לתפקיד. ישנם מנהלים רבים שהצליחו מאד ללא כל הכשרה ניהולית, רק מכיוון שהביאו מחויבות חד משמעית ובלתי מתפשרת להצלחת המשימה וסגרו לעצמם כל דרך נסיגה.
האימהוּת מתחילה כך, ללא דרך נסיגה. מרגע שאת אמא – נכנסת למצב בלתי הפיך, המאמן אותך לנהל ולהגשים דברים, שלא היית חולמת שאת מסוגלת לעשות לו הייתה לך הברירה לא לעשות אותם. כל ארגון חולם על מנהלים שיעשו את מה שהם לא חולמים שאפשרי, שלא יוותרו, שיפעלו כאילו אין דרך נסיגה. אמהוֹת שיביאו את האיכות הזו,שהתאמנו בה בבית, למקום עבודתן – יאפשרו ביצועים יוצאים מן הכלל בארגונים שלהן.
העוצמה השלישית של אמהוֹת כמנהלות טמונה בהיותן מאמנות טבעיות. מאמנים הם מנהלים המכוונים את מאמציהם להצלחת שחקניהם, והצלחתם נמדדת בהצלחת השחקנים. עבור מנהלים רבים בעולם העסקי, הצלחה גדולה מדי של הכפופים להם מהווה סיכון פוטנציאלי למעמדם. מנהלים אלה ישאפו, לכן, לכפופים טובים אבל לא טובים מדי – דבר שיגביל את הצמיחה של הארגון. מאמן בעולם העסקי ישאף לאנשי צוות טובים יותר ויותר ובכך יגביר את צמיחת הארגון.
אמהוֹת מהוות מאמנות טבעיות - הצלחת הילדים היא הצלחתן. חז"ל אמרו ש "בַכּול אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו". אימהוּת היא בית ספר למאמנות. אמהוֹת שיביאו את האיכות הזו לעבודתן – יאפשרו עבודת צוות טובה של כל הסובבים אותן והכפופים להן, וממילא לצמיחת ארגונן.
|
בטעינה...
