|
ביהדות, כמו בדתות אחרות, ישנם ימים קדושים וישנן שעות תפילה ושגרות מקודשות. האדם המאמין מארגן את יומו ואת חייו בהתאמה לאותם זמנים מקודשים, והם משמשים לו כעוגני זמן. כך מובטח לו שבשבתות הוא יבלה עם משפחתו ולא יעבוד, שיעשה חשבון נפש שנתי ביום כיפור, ושיתחבר לעצמו ולאלוהיו מספר פעמים ביום.
בלי כל כוונה לפגוע בהיבט הדתי של המילה "קדוּשה", היבט מסוים שלה יכול להפוך את הזמן שלנו ממקור של תסכול והחמצה למקור של בהירות ואיזון. לקדש משהו זה לומר לעצמנו שהדבר הזה הוא בעדיפות עליונה ביותר, ושלמעט מקרי חירום חריגים, תמיד נתייחס אליו כאל משהו מחייב ומוחלט.
מרגע שזמן ושגרה הופכים למקודשים במערכת, הם הופכים לעוגן זמן שסביבו כולם מתארגנים.
|
לאדם המאמין קל לקבל את קדושתם של דברים שאמונתו מקדשת כי סמכות עליונה שאותה הוא מכבד קבעה שהם קדושים. המנהלים הטובים משתמשים בכבוד שיש לסמכותכם הניהולית, וקובעים לאנשיהם, ולעצמם, זמנים מקודשים שמאפשרים ניהול יעיל ואיכותי.
מרגע שזמן ושגרה הופכים למקודשים במערכת, הם הופכים לעוגן זמן שסביבו כולם מתארגנים. מכיוון שקשה לקבל את קדושתו של משהו שאנחנו קובעים לעצמנו קשה יותר לאנשים לקדש לעצמם עוגני זמן שכאלה. למרות הקושי, כדאי לכם לוודא שיש לכם ולאנשיכם עוגני זמן שמשרתים אתכם ואותם. להלן דוגמאות של עוגני זמן אפשריים.
התחלת היום בשעה קבועה ובסדר פעולות קבוע כמו תרגילי מתיחות, מדיטציה, שחיה, הליכה בים, או ארוחה מזינה. התחלת העבודה יכולה לכלול תכנון היום, ישיבת צוות קצרה, קריאת מיילים, או היערכות לפגישות.
סיום היום בשעה קבועה מאפשר איזון בריא בין עבודה לבית. האם אתם מחייבים את אנשיכם ללכת הביתה בשעה מסוימת או שאתם מאלה שדורשים מאנשיהם לעבוד ללא גבול? לא בטוח שהאחרונים מפיקים מאנשיהם תפוקה גבוהה יותר לאורך זמן.
התועלת העיקרית של הזמנים המקודשים האלה טמונה בוודאות שהם יוצרים. אי הודאות המתמדת של העידן הנוכחי היא המקור לרבות ממצוקות הזמן של אנשים ושל ארגונים
|
פעולות קבועות בסוף יום עבודה יכולות לכלול סידור שולחן, תיוק מסמכים, סיכום היום והפגישות, תכנון המחר או כתיבת מכתבי תודה. ישנם מנהלים שמקפידים שאנשיהם ידווחו להם בסוף כל יום על התקדמות משימותיהם ועל תכניותיהם למחר. למרות שבהתחלה המדווחים מאד לא אוהבים את זה, רובם מגלים, לאחר זמן, שזה תורם מאד לאיכות עבודתם וחייהם.
ככלל, שגרת דיווחים מקודשת היא כלי ניהול יעיל במיוחד. בין אם מדובר בדיווח לעצמכם או בדיווח מאנשיכם, ההקפדה על זמנים קבועים של דיווח ועל סדר קבוע של שאלות שעליהן הדיווח עונה, יוצרת ודאות, בהירות ורגיעה. אם דיווח מסוים מתחיל להיות טורדני ולא מועיל – בטלו אותו או החליפו אותו בדיווח מועיל יותר.
גם חלונות זמן מקודשים מועילים מאד. הפסקת צהרים קבועה היא דוגמא לכך, וכך גם שעה קבועה להחזיר טלפונים. ישנם מנהלים שמקפידים על חלון בן עשר דקות בסוף כל ישיבה שלהם. כך הם מצליחים לסכם לעצמם את הישיבה, לקבל הודעות ולענות להן, ולהיכנס שלווים לישיבה הבאה.
ערך רב טמון בלקדש ישיבות צוות ומפגשים של פורומים ארגוניים. כאשר כולם יודעים בוודאות שהם יוכלו בישיבה הבאה (שלא תתבטל כי היא קדושה) להעלות את הנושאים שמטרידים אותם, הם יכולים לעשות בשקט את עבודתם. כשהישיבות האלה אינן קדושות, הם עסוקים כל הזמן בלנסות לפתור את מה שמטריד אותם, למקרה שהישיבה תתבטל.
כדאי גם לקדש את סדר הנושאים שיידונו בישיבה הקבועה תוך השארת מרווח לנושאים בלתי מתוכננים. כאשר סדר הדברים הופך למעין מסורת של הצוות, נוצרת וודאות. כאשר הסדר מתחיל להיות לא אפקטיבי, חשוב לבחון אותו מחדש ולשנות אותו.
התועלת העיקרית של הזמנים המקודשים האלה טמונה בוודאות שהם יוצרים. אי הודאות המתמדת של העידן הנוכחי היא המקור לרבות ממצוקות הזמן של אנשים ושל ארגונים.
צרו לעצמכם ולאנשיכם מקומות קדושים בזמן. למי שלא מנוסה בכך, כדאי להתחיל ביצירה של דרך קבועה לסיום יום עבודה, ורצוי בשעה מקודשת. זה יהווה תשתית שעליה ניתן לבנות בהמשך עוגני זמן נוספים.
.
|
בטעינה...
