18/2/06 - אני צלם
.

במקור, ואולי במהות, אני צלם. יש לי תמונה מיומולדת חמש עם נרתיק של מצלמה לצווארי. כשהתחלתי ללמוד צילום התייחסתי אליה כאל עדות גורלית לכך שאני צלם. אחר כך למדתי וצילמתי. הצגתי עבודות ולימדתי. הייתי אסיסטנט בסטודיו ופתחתי סטודיו משלי. אלה היו שנות הצילום הפעיל שלי.

ואז התגלגלתי לעיסוקי הנוכחי. שנים רבות אני מלווה ארגונים, נפגש עם מנהלים ועומד לשירותם. אני מנסה להביא להם תועלת כמיטב יכולתי. מדי פעם, במהלך שיחה עם לקוחות, כאשר יש להם רגע קסום של הארה, מישהו אומר לי משהו כמו "אף פעם לא הפסקת להיות צלם בעצם...". אז אני מחייך לעצמי ומקווה שהמצלמה שהזנחתי כל השנים סולחת לי כעת.

זה לא לגמרי מדויק, וצילום זה עניין מאד מדויק, אבל נעים לי לחשוב שזה נכון, שבמובן מסוים אני בעצם ממשיך לצלם. תמונות ארגוניות, תמונות עסקיות, תמונות מצב, תמונות ניהול, תמונות קריירה.

לצלם זו לא חוכמה גדולה. כל אחד יכול, וכל אחד מצלם. החוכמה היא לצלם תמונה שכשאנשים יסתכלו עליה משהו יתבהר להם, ייגע בהם, ירגש אותם, ינסוך בהם השראה, יקל עליהם, יאיר באור חדש את דרכם. תמונה טובה גורמת לאנשים להבין או להרגיש משהו חדש, לא תמיד יש להם מילים להסביר לעצמם מה הבינו או חשו, אבל כשזה קורה הם יודעים זאת.

במובן הזה אני לגמרי צלם, גם בעיסוקי הנוכחי. אם מה ש"צילמתי" והראיתי לאנשים עושה להם את זה - אני בעננים. כך עם תמונות ממשיות שצילמתי. כך עם אנשי עסקים ומנכ"לים שאני מלווה. כך עם הנהלות וצוותים שאני מנחה. וכך גם עם המאמרים שהתחלתי לפרסם ב-TheMarker בחודשים האחרונים.

השבוע, מנהל שפגשתי סיפר לי שאחד המאמרים האחרונים שלי השפיע על החלטתו לחזור לארץ כחלק מניהול הקריירה שלו. כל היום הייתי בעננים מזה. הוא אמר שזה נגע בו והביא לו תועלת, וזה מה שאני הכי אוהב לעשות.

עכשיו איתן אבריאל, עורך אתר TheMarker, ביקש שאכתוב גם בלוג בנוסף לטורים הקבועים. משהו לא רשמי, לא מחייב, קליל יותר, פעם-פעמיים בשבוע. אני אחליט כמה זה יהיה קשור לטור ובאיזה נושאים זה יעסוק, יהיה לי מקום לשתף במה שפגשתי וחשבתי במשך השבוע. לא יכולתי לסרב לפיתוי. לא שיש לי זמן לזה, אבל כשמציעים במה לצלם שבתוכי אני לא יכול לסרב. אציג פה snapshots, תמונות קצרות, תובנות קטנות, שיחות שהיו לי עם אחרים או עם עצמי.

הטורים הם כמו תערוכות שבהן התמונות מוצגות ויוצאות לאור. הבלוג יהיה הזמנה להצטרף אלי לחדר החושך, לראות סקיצות, מחשבות ראשוניות, תמונות ממה שפגשתי השבוע. אשמח אם תצטרפו לחשיבה, תגיבו, תעירו, תקטלו, תעודדו, תסייעו לתמונות להיות מדויקות ורגישות יותר.

אם יתאפשר, אציג גם צילומים ממש. עננים בעיקר. זה מה שאני מצלם בשנים האחרונות. יש מהם בשפע. קל לצלם אותם מבחינה טכנית. הם כל הזמן בתנועה. הם מדגימים את שפע האפשרויות שיש בשמים. הם כל הזמן משתנים ומתחדשים ומתנדפים ונוצרים מחדש. צילום מקבע אותם, תופס רגע אחד שלהם ולא עומד בדרכם לזוז הלאה. כמו כאן.

אין נמשל ואין קשר בין הדברים. עננים הם עננים. עסקים וארגונים הם עסקים וארגונים. הקשר היחיד הוא ששניהם מעניינים אותי. אני מקווה שגם אתכם הם יעניינו. חשוב לי שתגיבו, שייווצר דיאלוג, ביניכם לביני, ביניכם לביניכם. אחר כך נראה לאן זה ייקח.

והנה "תמונה" מארגון, כדוגמה למה שצפוי בבלוג בהמשך
.

ביליתי השבוע עם חבורה מופלאה של מנהלים והנה דבר ששמעתי ומשך את תשומת לבי:

בדיון בו שאלו למה להשקיע בלי הרף בחדשנות ובחיפוש הדבר הבא, אמר אחד מהם: "מישהו בעולם עובד היום על הדבר שבעוד X שנים יהפוך אותנו ללא רלוונטיים".

לאלה מאיתנו שאינם יצירתיים וממציאנים בטבעם, הנה תשובה פרנואידית לשאלה למה להשקיע עוד ועוד במו"פ ובהמצאתיות.

האם אתם מסוגלים לדמיין המצאה שמישהו ימציא בעתיד שתהפוך את העסק שלכם ללא רלוונטי?

המקינטוש עשה את זה לסדר הדפוס, הצילום הדיגיטלי לסרטי הצילום, הקומפקט דיסק לפטיפונים, המכונית לעגלונים... מה עוד? יש לכם דוגמאות מעולם העיסוק שלכם?

אם תשלחו דוגמאות, נוכל ליצור פה מאגר של מהפכות שהמצאות גרמו בשוק לאורך ההיסטוריה.

זהו. הבלוג יצא לדרך.

תגיבו. נדבר. שבוע טוב.

תוספת קטנה ב- 2007 - לצפייה בגלריות צילומים שלי לחצו כאן.