|
"אתה מאלה שלא פוטרו?", שאלתי את דני, מנהל מכירות בכיר בחברה גדולה, "אתה נראה מדוכא כאילו שפיטרו אותך".
"ברור, ברור. אני צריך להגיד תודה שיש לי עבודה ושאני לא מחכה לראות אם מישהו התייחס לרזומה שלי", הוא ענה, "אני יודע את זה יותר מדי טוב. שניים מהחברים הכי טובים שלי בעבודה פוטרו, אחד בגל הראשון והשני לפני חודש". כשראה במבטי שאני לא מבין, הוא פצח במונולוג ארוך וכואב.
היית מצפה שיגידו שנעבוד 10% פחות, נכון? אז זהו שלא, בלי בושה הם מצפים שנעבוד יותר. למה? כי הם פיטרו המון אנשים..
|
"תדע לך שרק לפני שבוע אמרתי להם שלא בטוח שהם צריכים להצטער שהם פוטרו, כי המצב בחברה נעשה יותר ויותר גרוע. אתה חושב שההנהלה מתחשבת במיתון אצלנו? לא רק שהם לא מורידים לנו את היעדים, הם מעלים אותם. אומרים לנו שבגלל המצב אנחנו חייבים למכור יותר. תאמין לי, הם השתגעו".
"מכיוון שהרבה יותר קשה למכור הורדנו מחירים, מה שמחייב למכור הרבה יותר כדי להגיע ליעד. אבל למרות הורדות המחיר אנשים לא קונים, וההנהלה עוד מעלה את היעדים. אתה בטח מבין שאפשר לשכוח מבונוסים השנה, נכון? אתה תגיד שלא נורא כי לפחות יש לי עבודה ומשכורת. אבל איזו משכורת? זאת שהורידו לנו ממנה השבוע עשרה אחוזים?"
"היית מצפה שיגידו שנעבוד 10% פחות, נכון? אז זהו שלא, בלי בושה הם מצפים שנעבוד יותר. למה? כי הם פיטרו המון אנשים ומישהו צריך לעשות גם את העבודה של המפוטרים. ומי הפראיירים שיעשו את זה? אלה שנשארו. מתי הם מצפים שנעשה את זה? בזמן החופשי שלנו כמובן".
הוא אמר שההזדמנות היחידה שהוא רואה היא להתכופף ולקוות שישרוד עד שהסערה תעבור.
|
"אז מה היה לנו? חברים פוטרו, משכורת ירדה, בונוס הלך, יעדים גדלו, השוק קשה, ורוצים שניקח על עצמנו, בזמן החופשי, משימות של מפוטרים. אה כן, הם גם מצפים שנהיה מבסוטים כי אותנו לא פיטרו. אולי היה רגע אחרי הפיטורים שבו שמחנו קצת. אבל היום אף אחד לא שמח פה, כולם עסוקים בניחושים מתי יבוא גל הפיטורים הבא ובקומבינציות ופוליטיקות כדי לשרוד אותו. תאמין לי, לא היו צריכים לנסוע לפנמה לצלם הישרדות, יכלו לצלם אצלנו, היה עולה להם פחות".
כשאמרתי לו שהוא מחמיץ את ההזדמנות שמסתתרת במצב הוא אמר שההזדמנות היחידה שהוא רואה היא להתכופף ולקוות שישרוד עד שהסערה תעבור. הוא חשב שאני מגזים כשאמרתי שיש הזדמנות הרבה יותר גדולה.
" עכשיו זה הזמן להגדיל ראש", אמרתי, "זו הזדמנות חד פעמית לקחת אחריות על תחומים שבמצב אחר לא היו נותנים לך לקחת אותם". הוא לא הבין למה כדאי לו לעשות את זה כשהוא כל כך עמוס ממילא, ושאל, "מי בדיוק ישלם לי על המאמץ הנוסף הזה?"
"העתיד", אמרתי לו, "זו ההשקעה הכי טובה להמשך הקריירה שלך". הוא התחיל לחשוד שההנהלה שלחה אותי לעשות לו שיחת מוטיבציה.
הוא לא הבין למה בשמחה, אז המשכתי, "קודם כל, ככה יהיה לך יותר מעניין בעבודה בתקופה המדכאת הזאת. אבל חשוב יותר זה שככה תגדיל את השווי שלך בארגון שלכם ובשוק העבודה בכלל. ברגע שבארגון יראו שאתה מאלה שמגדילים ראש ולוקחים על עצמם עוד ועוד משימות ומצליחים בהן – אתה תהיה בין האחרונים שאותם הם ירצו לפטר בגל הבא".
" אז בעצם", הוא התחיל להתעניין, "מדובר בטקטיקת הישרדות מעניינת למיתון". הוא עדיין לא ראה מה טוב בזה לטווח הארוך.
"כאשר המשבר יחלוף ויגייסו אנשים מחדש אתה תהיה מועמד טבעי לקידום", אמרתי, "הנהלות מעדיפות לקדם אנשים שמוכנים לקחת יותר אחריות, להגדיל את התועלת שהם מביאים ולרכוש יכולות חדשות. הם יראו שאתה איש כזה ותהיה מועמד טבעי לקידום". הוא לא קנה את זה, "אתה די נאיבי אני חייב לומר לך. אצלנו המערכת מקדמת את מי שקרוב לצלחת בדרך כלל".
"ואם הם לא יכירו בזה ואמצא את עצמי בחוץ בגל הבא? לא יהיה פראייר גדול ממני בחברה"
|
"זו הזדמנות מצוינת להתקרב לצלחת", אמרתי, "כשתגדיל ראש תוכל להתקרב לאלה עם הראש הגדול ולוודא שהם יכירו באחריות שלקחת". הוא לא ממש האמין שזה יכול לקרות, "ואם הם לא יכירו בזה ואמצא את עצמי בחוץ בגל הבא? לא יהיה פראייר גדול ממני בחברה".
"למעשה, גם אם יפטרו אותך תצא מורווח מזה", אמרתי, והמשכתי למרות שהוא כמעט והתייאש מהנאיביות שלי, "אתה תצא לשוק עם יותר יכולות ממה שיש לך היום ועם רזומה עשיר יותר. זה אמנם לא מבטיח הרבה, אבל זה בהחלט יגדיל את סיכוייך למצוא תפקיד מעניין".
"תראה, לא בטוח שאני צודק", המשכתי, "אבל מה יש לך להפסיד? אתה ממילא נדרש לעבוד יותר קשה כי זה מה שהחברה צריכה. אני מציע שתעבוד יותר קשה קודם כל בשביל עצמך. אפילו אם התיאוריה שלי לא תעבוד, לפחות תרגיש פחות מנוצל ותהנה מלהתנסות וללמוד דברים חדשים".
"אז אתה טוען שהמשבר וגלי הפיטורים פותחים בפניי הזדמנויות קריירה גדולות?", הוא שאל אחרי שחשב על דבריי. כשהנהנתי, הוא סיכם בעצב, "עכשיו יהיה לי עוד יותר קשה להסתכל בעיניים לחברים המפוטרים שלי".
© שמואל מרחב, מרחב אפשרויות בע"מ - מתוך אתר המאמרים www.merhav.net
|
בטעינה...
