שאלות בנושאי שליטה עלו בחדשים האחרונים בשיחותיי עם בעלים ומנהלים בחברות שונות. הם העלו שאלות כמו - כמה אחוזים חיוני שנשמור בבעלותנו, מה יקרה אם שותפינו יאחדו כוחות, כמה נציגים כדאי שיהיו לי במועצת המנהלים, איך להוביל משימות ופרויקטים ללא סמכויות הולמות, מתי לפקח מקרוב על אנשיי ומתי ל"שחרר להם חבל" ולסמוך עליהם, וכדומה.

 

באופן מפתיע, מצאתי קשר בין השאלות האלה לחוויה משמעותית שעברתי לאחרונה – ניתוח מעקפים. החל מהכאבים שהובילו לחדר המיון, דרך האשפוז והניתוח עצמו, וכלה בתקופת ההחלמה והשיקום מצאתי את עצמי נדרש לבחור שוב ושוב מתי לקחת שליטה ומתי לוותר עליה. כך גיליתי דברים מעניינים על שליטה, רובם אינם חדשים ואפילו טריוויאליים, ובכל זאת אין כמו חוויה אישית, ישירה וכואבת כדי להפוך פתגמים ישנים לתובנות מעשיות.

 

מסתבר שלהתעקש לשלוט זה לא תמיד הדבר הנכון

למרות שהכאבים בשכמות נעשו תכופים וחזקים וההקרנה לחזה נעשתה ברורה התעקשתי לשלוט בזמן ולהישאר נאמן ללוח הזמנים שתכננתי. אי אפשר היה להתעלם מזה שהפעם לא מדובר בבעיות גב, אלא במשהו שדורש בדיקה יסודית, ובכל זאת התעלמתי. לא רציתי לשבש לעצמי את החיים בבדיקות מתמשכות. ניסיתי לשמור על שליטה. אך בסוף נכנעתי והלכתי למיון. כשהקרדיולוגית הודיעה שהם משאירים אותי בטיפול נמרץ חייכתי חיוך של "ידעתי".

 

אחר כך תמהתי איך למרות שידעתי נמנעתי מלהיבדק במשך שבועיים, זה יכול היה להסתיים בהתקף לב קטלני. התשובה הייתה ברורה – התעקשתי לנסות ולשלוט במצבי גם כשהלכתי ואבדתי שליטה מיום ליום.

 

מסתבר שלהתעקש לשלוט זה לא תמיד הדבר הנכון. זה עלול לגרום לנו להתעלם מאיתותים ברורים של המציאות שקוראים לנו להיכנע למצב. כך נהגו משקיעים שהפסידו השקעה מצוינת רק בגלל שהתעקשו על שליטה בחברה וכך נכשל פרויקט גדול שמנהלו התעקש לוודא שכל פרט ינוהל בדרכו והרס את המוטיבציה והיצירתיות של אנשיו.

 

למחרת, בצנתור, שמעתי את הרופאים אומרים, "חבל עליו, הוא איש צעיר". הייתי בטוח שהם יגידו שאין טעם בהכנסת סטנט ושהם שולחים אותי הביתה. אשתי הייתה אמורה לטוס למחרת ולהצטרף לבננו שטייל במרכז אמריקה. הם תכננו את זה במשך חודשים רבים, לא יכול להיות שאני אקלקל להם את זה. כשהם אמרו לי שמחר אני חייב להיכנס לניתוח מעקפים דחוף הייתי בשוק. רק אז הבנתי עד כמה חייתי בסרט רק כדי לשמר את אשליית השליטה.

 

אם בעל השליטה בעסק מנהל אותו היטב לאורך שנים, עדיף אולי להשאיר לו את השליטה ולסמוך עליו לגמרי מאשר לריב איתו על השליטה ולהפריע לעסק

לפעמים נדמה לנו שאנחנו שולטים כשבפועל המצב יצא לגמרי משליטתנו. מנכ"ל אחד הבין זאת רק אחרי שפיטר את איש המפתח בחברה שלו שסרב למלא הוראת מנכ"ל שנראתה לו לא הגיונית. לכאורה המנכ"ל הוכיח שהוא שולט בעסק וחייבים למלא את הוראותיו. בפועל, פיטורי איש המפתח גרמו לנזק בלתי הפיך ולאבדן שליטה מוחלט.

 

רק בזמן שגלגלו אותי לניתוח ויתרתי על שליטה והתמסרתי. נתתי לרופאים ולאחיות לקחת שליטה על מצבי. סמכתי עליהם לגמרי. מאותו רגע שום דבר לא הרגיז אותי ושום דבר לא הפריע. ידעתי שאני במקום הנכון ועם האנשים הנכונים ושתפקידי היחיד הוא לאפשר להם לעשות את עבודתם. וכך עשיתי. ההתמסרות שלי נמשכה גם במהלך האשפוז וההחלמה. להפתעתי נהניתי ממנה. הייתה לי תחושה של חופש משליטה ומאחריות. סמכתי, זרמתי ונהניתי.

 

כאשר אין ברירה ועלינו לסמוך לגמרי על אחרים שיעשו את העבודה, ובמיוחד כשהם כאלה שאפשר לסמוך עליהם – הדבר הנכון והטוב יותר לעשות הוא לוותר על שליטה ולהתמסר. זה עשוי להיות משחרר ומהנה. אם בעל השליטה בעסק מנהל אותו היטב לאורך שנים, עדיף אולי להשאיר לו את השליטה ולסמוך עליו לגמרי מאשר לריב איתו על השליטה ולהפריע לעסק.

 

כשההחלמה הסתיימה וחזרתי הביתה מיהרתי לקחת שליטה. ניהלתי בקפדנות את כל מה שאמרו שעלי לעשות. הייתי גאה בשליטה העצמית שלי – לא פספסתי אף תרופה, תרגיל או ניואנס. עקבתי באקסל אחרי מה שעשיתי בכל יום. כך העברתי את עצמי מעמדת הקורבן לעמדת השולט במצב.

 

לפעמים אנחנו מתעקשים לשלוט כשעדיף שנתמסר ולפעמים אנחנו פועלים כקרבנות של המצב או של הרגלינו כשעדיף שניקח שליטה

מרגע שהכדור בידינו חשוב שניקח שליטה ולא נתנהג כקרבנות של המצב. גם אם אין לכם את מלוא הסמכויות הדרושות להוביל את הפרויקט, אם האחריות היא שלכם – קחו שליטה. מצאו דרך לקבל את תמיכתם ושותפותם של מי שחיוניים להצלחת הפרויקט.

 

אחרי שבועיים של ניהול קפדני ומאומץ אושפזתי שוב והתגלתה לי דלקת בקרום הלב. הסתבר שבלי לשים לב ניסיתי להאיץ את ההחלמה כדי לחזור מהר לעבודה. אימצתי מדי את לבי וגרמתי להחלמה להתארך. הבנתי שעלי לשלוט בדחף שלי לחזור לעבודה ולהאט את עצמי וכך השלמתי את תהליך ההחלמה.

 

לפעמים, וזה לגמרי לא קל, הדבר שעליו נדרש שניקח שליטה הוא על תבניות ההתנהגות שלנו. כל עוד הן משרתות אותנו – אפשר להתמסר להן, אבל מרגע שהן נעשות הרסניות לנו – עלינו לקחת שליטה עליהן. אם אתם נוטים לריכוזיות יתר, לנהל דרך האימייל או לצעוק על אנשיכם כדאי שתיקחו שליטה על ההרגלים האלה ותיצרו הרגלים שישרתו אתכם.

 

לפעמים אנחנו מתעקשים לשלוט כשעדיף שנתמסר ולפעמים אנחנו פועלים כקרבנות של המצב או של הרגלינו כשעדיף שניקח שליטה. כדאי שנבדוק את עצמנו מדי פעם לפני שהמציאות תגרום לנו להתעורר.