לאנשים שונים ישנן סיבות שונות שבגללן הם מעדיפים לעבוד בחברה אחת ולא באחרת, וסיבות שונות ללכת בשמחה לעבודה בבוקר. בעוד זה משתנה מאדם לאדם, ישנו דבר אחד שיכול לגרום כמעט לכל אדם לרצות לברוח מהעבודה, לחזור הביתה מוקדם או למצוא מקום עבודה אחר - וזה שעמום.

שעמום בעבודה זה עונש נורא עבור מרבית האנשים. מכיוון שכך, אם אין מספיק אקשן בארגון, אנשים ידאגו ליצור אקשן לעצמם. הכל רק שלא יהיה משעמם.

ישנו סוג אחד של אקשן שקל מאד ליצור אותו, עולם הספורט, הפוליטיקה ותכניות ריאליטי לא מעטות מבוססים עליו. הוא כל כך חזק שהוא יוצר רייטינג גבוה והופך בקלות יחסית לשיחת היום. מדובר בתחרות, בניגוד אינטרסים, בקונפליקט. כשיש את זה בסביבה החיים נעשים מעניינים יותר - יש עם מי להזדהות ואת מי לשנוא, אפשר ללא השקעה גדולה להשתלב באקשן ואפילו לתפוס מובילות.

חברות שלא מספקות אקשן טוב לאנשיהן בעבודה לא מותירות בידיהם ברירה אלא ליצור לעצמם את האקשן. זה לא כל כך קשה, המתכון הוא פשוט - קחו קונפליקט מקומי קטן בין שני עובדים, שני מנהלים או שתי יחידות ארגוניות והעצימו אותו. זה הכל. האקשן יתפתח מעצמו.

כך קורה כאשר איש מכירות בארגון כועס מאד על תשובה שנותנת נציגת שירות ללקוח שלו. הוא שולח לה מייל זועם, בשפה הציורית של אנשי מכירות, בו הוא מאשים אותה בכך שהלקוח הזה, שהוא אסטרטגי לחברה עומד לעבור למתחרה. הוא מפיץ אותו לתפוצה די רחבה שכוללת את סמנכ"לי המכירות והשירות של החברה. אתם יכולים לדמיין את ההמשך, נכון?

למשך כמה זמן יחזיק האקשן שמייל כזה יוצר? כמה אנשים יתעסקו בו, יתלחששו ויכתבו מיילים אודותיו, ידונו בו בישיבות פנימיות במכירות ובשירות, ויתעמתו בקשר אליו בישיבות הנהלה?

אנשים מסוימים יכעסו על השפה, אחרים על התפוצה הרחבה או על נציגת השירות שגרמה לכזה נזק גדול. אחרים יתרעמו על עצם זה שכולם מתעסקים בשטויות במקום לעבוד. אם זה יתפתח, ייווצרו מחנות, כל אחד יבחר צד ויתחילו ספקולציות לגבי מי ינצח, ומי ישלם מחיר ומה המחיר שהוא ישלם.

בסוף הכל יתומצת לשאלה מי יותר חזק בארגון - סמנכ"ל המכירות או סמנכ"ל השירות. כל מה שחסר הוא להזמין את צביקה הדר שיסביר לכולם איך להצביע בסמס עבור המנצח.

אם אין אקשן טוב יותר בארגון, מייל כזה יכול לתפוס ולנהל את תשומת ליבם של אנשים רבים למשך כמה ימים. דבר אחד בטוח, הזמן יעבור מהר יותר לכולם.

בפסיכולוגיה מכירים את התופעה הזו היטב, כשאין קונפליקט טוב בסביבה אנשים נכנסים לסוג של דיכאון. השאלה שכדאי לשאול היא האם האקשן בארגון מתועל לכיוונים הנכונים. ישנן דרכים פרודוקטיוויות להשתמש בצורך הזה של אנשים באקשן ובקונפליקטים.

אפשר לחבר את כולם לקרב מול המתחרים - כאשר מתחרה כלשהו מתחזק ומאיים על עסקי החברה זו הזדמנות מצוינת להדליק את כולם נגדו. אפשר להלהיב אותם לשבור שיאי ביצועים שמעולם לא הושגו - שיאי מכירות, שיאי צמיחה, שיא שער המניה, כאן חשוב לחבר אלמנט של תגמול משותף עם שבירת השיא.

יש מכנה משותף אחד לכל הדרכים האלה - למצוא או ליצור קונפליקט עם גורם חיצוני שכל הגורמים הפנימיים ירצו לנצח אותו. בסרט "היום השלישי" רואים טייסים ישראלים וערביים משתפים פעולה בקרב נגד חייזרים שמאיימים להשמיד את כדור הארץ.

האתגר של מניעת מעבר של הלקוח האסטרטגי המדובר למתחרה יכול לגרום לאותם איש המכירות ונציגת שירות לעבוד נפלא ביחד - בתנאי שהם יידלקו על האקשן החדש יותר מאשר על הקרב ביניהם.

אם קונפליקטים פנימיים מעסיקים את אנשיכם חדשות לבקרים כנראה שאין די אקשן בעסק. אל תתבלבלו, גם בארגונים שבהם אנשים עובדים בעומס עצום מהבוקר עד הלילה, זה יכול לקרות. עומס עבודה לא מבטיח אקשן, לפעמים ההיפך הוא הנכון. העומס אולי נראה כמו הרבה אקשן, אבל במקרים רבים הוא כל כך מתיש ושוחק שאין חשק לקום בבוקר בשבילו.

האם אתם יוצרים מספיק אקשן פרודוקטיבי בחברה שלכם? האם הוא מתועל לכיוונים הנכונים?