איזה מזל – אין לי לאן להתקדם בארגון
המוסכמות החברתיות של הסביבה שבה כולנו חיים, אומרות שאם אין לי לאן להתקדם בארגון אני לא שווה. אבל במקום לנסות להתקדם בארגון לגובה, אפשר להתפתח לעומק. כדאי לכם לנסות לדמיין תפקיד שתשמחו למלא ב-20 השנים הקרובות בלי לרצות לזוז ממנו
ס', מנהל מערכות מידע, מונה כחבר הנהלה בארגון בו הוא עובד לפני כמה שנים והוא מוערך כמנהל מקצועי ומוכשר ביותר. לס', שאוהב את עבודתו ואת החברה בה הוא עובד, ברור לגמרי שאין לו לאן להתקדם בארגון, הוא הגיע הכי גבוה בסולם התפקידים הרלוונטי למקצועו.
בשיחות שקיימנו לפני כשלוש שנים הוא נתן ביטוי לתסכולו. "אני תקוע", אמר בכאב, "כמה שנים אני יכול להמשיך בתפקיד הזה? כולם סביבי מתקדמים ורק אני דורך במקום". ס' אף האשים עצמו בפחדנות: "אם רק היה לי קצת יותר אומץ הייתי כבר מזמן עובר לתפעול או למכירות כדי שאוכל להתמודד על תפקיד מנכ"ל, או שהייתי היום אחרי אקזיט מוצלח של הסטארט-אפ שאני חולם עליו".
תוך כדי השיחות בינינו הוא הגיע להבנה שהפתיעה ואפילו הפחידה אותו מעט. לקח לו כמה חודשים ללמד את עצמו לחיות איתה בשלום. ההבנה אליה הגיע היתה שהוא מאוד אוהב את תפקידו ואת מה שהוא עושה. הוא נוכח לדעת כי תפקידו מאפשר לו להביא לידי ביטוי מרבי את כישוריו הייחודיים ומזכה אותו בהערכה רבה. הוא קלט שהוא למעשה לא רוצה לעסוק בשום מקצוע אחר ובוודאי שלא להיות מנכ"ל. ניהול מערכות מידע הוא העיסוק האידיאלי עבורו.
הוא גם הבין שהוא זקוק לסביבה ארגונית מגוננת כדי לפרוח ולהצליח, סביבה אותה הארגון שלו מספק באופן מושלם כמעט. כשבחן, לבקשתי, במה עסוקים חבריו שהקימו סטארט-אפים, הוא שם לב ללחץ הפיננסי שהם נתונים בו, ושרוב זמנם מוקדש לעניינים שאינם מקצועיים אלא עסקיים. זה לא הלהיב אותו בכלל. כל ההבנות האלה התגבשו להכרה מפחידה: "מצאתי את התפקיד האידיאלי לעצמי, אני ממש לא רוצה ולא צריך שום תפקיד אחר".
למה זה הפחיד אותו? כי היה עליו להתעמת עם המוסכמות החברתיות של הסביבה שבה כולנו חיים, שאומרות שאם אתה לא מתקדם בסולם התפקידים אתה לא שווה. אותן מוסכמות שמביאות אנשים רבים לממש את העיקרון הפיטרי ולמצוא את עצמם "מתקדמים" ונתקעים בתפקיד שהם לא אוהבים, ולפעמים גם לא כשירים לבצע, רק כדי להרגיש שהם שווים.
כאמור, לקח לו זמן לעכל ולהשלים עם ההכרה הזו. לאחר כשנתיים נפגשנו שוב ובשיחתנו ס' מצא את עצמו אומר לי את האמירה המוזרה הבאה: "רק עכשיו אני מבין איזה בר מזל הייתי שלא היה לי לאן להתקדם בארגון. במקום לנסות להתקדם לגובה, גיליתי שאפשר להתפתח לעומק".
במה מתבטא ה"מזל" הגדול של ס'? בשנתיים מאז שהגיע להכרה שהוא לא רוצה שום תפקיד או ארגון אחר כל גישתו לעבודה ולקריירה השתנתה כליל.
ס' התחיל לחפש דרכים להתפתח ולגדול בתוך התפקיד שלו, הוא עסוק כל הזמן בהרחבת התרומה של האגף שלו לפיתוח עסקי החברה, הוא מוצא הזדמנויות לקחת חלק בקידום מעמד המנמ"רים בישראל וזוכה על כך להערכה גדולה. הוא גילה סיפוק עצום בלגדל את המנהלים מתחתיו וללמד אותם את מה שהוא יודע. הוא הוביל פרויקטים מקצועיים שתרמו ישירות לעסקי החברה וללקוחותיה. הוא הפך שותף מבוקש לתהליכי שיפור והתייעלות בארגון והתבקש להוביל אחד מהם.
ההתייחסות אליו בארגון השתנתה. הוא נתפס כבעל ערך ניהולי ועסקי ולא רק כאיש מקצוע. הוא יודע שככל שהחברה תצליח יותר התגמול שלו יגדל. הוא הפך לגורם יציב בחברה שלא עסוק בחיפוש אחר יציאה מהתפקיד שלו אלא בפיתוח מתמיד של התפקיד ותרומתו.
"מזל טוב!", אמרתי לו, "הוויתור על התקדמות גרם לך לחשוב ולפעול כבעל עסק. לעצמאים אין לאן להתקדם בארגון שלהם. הם הבעלים, לאן הם יכולים להתקדם? כל האנרגיה שלהם מכוונת לפתח את העסק ואת עצמם דרך זה. הם לא מחפשים 'להתקדם', אלא להתפתח. נחלצת מהמלכודת שגורמת לאנשים בארגונים רבים לסבול מאוד גם כאשר הם בתפקיד האידיאלי עבורם".
בין אם אתם מנהלים ובין אם לא, כדאי לכם לנסות לדמיין תפקיד שתשמחו למלא ב-20 השנים הקרובות בלי לרצות לזוז ממנו. לא כל הארגונים מאפשרים את זה, אבל אם במקרה מצאתם תפקיד וארגון כזה, תחגגו. אל תתאמצו "להתקדם" לתפקיד שלא תאהבו.
/ (פורסם במגזין דה מרקר בדצמבר, 2005)