Share Print

איך אתם ניגשים לעתיד?

שמואל מרחב, 6 באפריל 2006

חוסר הוודאות גורם לאנשים ולארגונים לגשת לעתיד בדרכים שונות. ניתן לאפיין חמש גישות בסיסיות ביחס לעתיד.

כל חודש הוא חודש טוב לבחון בו את העתיד. אפריל הוא חודש טוב במיוחד – סימבולית כי האביב מתחיל וחג החרות מגיע, ומעשית כי רבעון ראשון הסתיים.

לחברות, עסקים ואנשים שמנהלים את עצמם מול תקציב או יעדים זו הזדמנות לעצור, לבחון איפה הם מול היעדים ולקבל החלטות בהתאם. גם אם אתם לא מנהלים את עצמכם מול יעדים ברורים אלא זורמים עם ההזדמנויות שהחיים מזמנים, כדאי לכם לעצור ולבחון איך נראה העתיד.

מעניין לנסות ולחזות איך השנה תסתיים – כמה תמכרו, כמה תרוויחו, מה תעשה המניה, כמה מזומנים יהיו בקופה, מה יהיה נתח השוק, מה יהיה מצב השוק, כמה מוצרים חדשים תשיקו בהצלחה, כמה לקוחות תצליחו לשמר וכדומה.

המאפיין המובן מאליו של העתיד הוא שאין לדעת מה תהיה התוצאה. חוסר הוודאות הזה גורם לאנשים ולארגונים לגשת לעתיד בדרכים שונות. ניתן לאפיין חמש גישות בסיסיות ביחס לעתיד. כל אחת מהן מתאימה לסיטואציות מסוימות ואינה מתאימה בסיטואציות אחרות.

לרוב האנשים ישנה נטייה אוטומטית להעדיף גישות מסוימות ולהימנע מאחרות. יש ערך רב בעצירה מכוונת ובבחירה מודעת של גישתכם לעתיד, הן כארגון והן כיחידים.

חמש הגישות הן:

Perfect Future (עתיד מושלם) – זוהי הגישה של שחור או לבן. או שמשיגים את היעד או שנכשלים. ישנם יעדים שזה טבעם כמו זכייה במכרז – או שזכינו או שלא. וישנם יעדים שאנשים בוחרים להתייחס אליהם כך. יעל ארד בכתה על דוכן המדליות כי לא השיגה זהב. למרות שהיתה הישראלית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית, למה? כי היא באה בגישת העתיד המושלם, פחות מזהב זה כישלון.

אם הצבנו יעד למכור 100 השנה, 99 ייחשב כישלון מבחינתנו.

Almost Perfect Future (עתיד כמעט מושלם) – זוהי הגישה שמכוונת לשמיים כדי להגיע לכוכבים. אנחנו מציבים יעד גבוה ואולי לא ריאלי מתוך כוונה להגיע הכי קרוב שאפשר אליו. אם יעל היתה נוקטת בגישה הזו היא הייתה חוגגת על הדוכן עם מדלית הכסף – למרות שכיוונה לזהב, כל מדליה היתה נחשבת הצלחה בעיניה.

אם הצבנו יעד למכור 100 השנה, מהו הרף התחתון שעדיין ייחשב הצלחה בעינינו – 95, 90, 85?

Better than the Past (שיפור של העבר) – בגישה זו, העבר הוא הבסיס לעתיד. יעדי צמיחה הם דוגמא קלאסית. אחוז השיפור ביחס לשנים הקודמות הוא המדד להצלחה. במונחי יעל, אם ההישג הגבוה ביותר של ג’ודוקא ישראלי באולימפיאדה לפניה היה מקום שביעי, אז מקום שישי ומעלה היה מהווה הצלחה בגישה הזו.

אם הצבנו יעד למכור 100 השנה, מה התוצאה הנמוכה ביותר שעדיין מהווה שיפור של השנים שעברו?

Best Effort (לתת הכל) – זוהי הגישה שמתמקדת בדרך שבה נפעל ולא בתוצאה. אנחנו נעשה את הכי טוב שאנחנו יכולים, יותר מזה ממילא אנחנו לא יכולים לעשות. ישנם כאלה שזו גישתם לחיים ואחרים בוחרים בגישה הזו רק כאשר ברור שלא יצליחו לעמוד ביעד שהציבו לעצמם. במונחי יעל הגישה הזו תהיה “אסע לשם ואתן את המקסימום, עצם ההשתתפות היא הצלחה”.

אם הצבנו יעד למכור 100 השנה, ייתכן שבספטמבר, לאחר שהגענו רק ל-35, נומר לעצמנו שמכיוון שליעד כבר לא נגיע, לפחות בואו ניתן את המקסימום עד סוף השנה.

Hope & Pray (לקוות ולהתפלל) – זוהי הגישה שבה נוקטים כאשר העתיד יצא לגמרי מטווח השפעתנו. “הגשנו את המכרז, הפעלנו את כל קשרינו והשפעתנו, עכשיו צריך לחכות שהוועדה תצא ותודיע על התוצאה, מה לעשות? לקוות ולהתפלל”. ישנם המאמינים שזו הגישה הנכונה לחיים בכלל. ישנם ציניקנים שבעיניהם זו גישה פסולה בכל מצב. במונחי יעל, ייתכן שהיה עליה לקוות שהמתחרה המסוכנת תפסיד בקרב המקביל, כך שלא תצטרך להתמודד מולה.

אם הצבנו יעד למכור 100 השנה, ייתכן שאנו מחכים לתשובה משני לקוחות גדולים לאחר שעשינו הכל כדי למכור להם. תקווה ותפילה יכולים ליצור אווירה חיובית בצוות, במיוחד אם ההמתנה היא ארוכה והצוות צריך להמשיך לתפקד במהלכה.

מה הגישה הטבעית שלכם, של אנשיכם ושל הארגון שלכם (הגישה שאתם נוקטים בה תמיד בלי לחשוב עליה כלל)? האם היא נכונה בכל מצב? מה הגישה שתהיה הכי בריאה לכם לשנה הקרובה?

מה הגישה שמנהלת אתכם היום ביחס ליעדים החשובים לכם? האם היא משרתת אתכם הכי טוב במצב הנוכחי? ודאו שאתם בוחרים בגישה האופטימלית.

האם אנשים שונים בחברה שלכם נוקטים בגישות שונות? פעלו לגיבוש של גישה מוסכמת. כך תמנעו קצרים בתקשורת, ותגבירו את הסיכוי להשיג את מה שחשוב לכם.

כדאי לכם לקיים דיון קצר עם אנשיכם על השאלות האלה. ייתכן שהדיון יגרום לכם לבחור לשנות משהו קטן אך משמעותי בדרך הפעולה שלכם בהמשך השנה.

שמואל מרחבTheMarker / (פורסם במגזין דה מרקר באפריל 2006)

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

המטרה: לשחרר שליטה

"איך אפשר לשחרר שליטה? - אני לא יכולה להרשות לעצמי את הפשלות והטעויות של העובדים. זה לא הסטנדרט שהרגלתי את כולם לקבל ממני"

איזה מזל – אין לי לאן להתקדם בארגון

המוסכמות החברתיות של הסביבה שבה כולנו חיים, אומרות שאם אין לי לאן להתקדם בארגון אני לא שווה. אבל במקום לנסות להתקדם בארגון לגובה, אפשר להתפתח לעומק. כדאי לכם לנסות לדמיין תפקיד שתשמחו למלא ב-20 השנים הקרובות בלי לרצות לזוז ממנו

האם אתם מגדלים יורש?

אם אתם רוצים קריירה משגשגת ומרתקת, כדאי לכם לגדל יורש בכל תפקיד שתעשו. אולם, קחו בחשבון שזה מהלך שעלול להיות לו מחיר משמעותי. למה שווה לקחת את הסיכון?

איך לבחור מקצוע?

השאלות איך לבחור מקצוע? ומה ללמוד? מעסיקות צעירים רבים ומעסיקות לא פחות גם את הוריהם. אלו ללא ספק שאלות חשובות, אבל הן לא כל כך קריטיות כפי שנדמה. במקרים רבים נוטים לייחס להן חשיבות מוגזמת.

אמא, את מנהלת טבעית

מרבית האמהות לא שמות לב לכך שתחושת האין הברירה הופכת את תקופת האימהות לבית ספר מעולה לניהול. אולי כדאי שנלמד מהן איך לנהל את השגרה ואת המשברים.

מהי אסטרטגית הקריירה שלך?

חשיבה אסטרטגית היא חשיבה המתבססת על התבוננות אל מעבר למה שאנחנו יכולים לראות בעצמנו תוך כדי עבודה.

לשפר חוזקות או חולשות?

כדי להתמקד בחוזקות במקום בחולשות עלינו לקבל את העובדה שלעולם לא נהיה מושלמים - תמיד יהיו לנו צדדים חזקים וצדדים חלשים

איך אתם ניגשים לעתיד?

חוסר הוודאות גורם לאנשים ולארגונים לגשת לעתיד בדרכים שונות. ניתן לאפיין חמש גישות בסיסיות ביחס לעתיד.

אומנות התכנון – דמיון, מיפוי, חיזוי

גם מי ששונא לתכנן יכול ללמוד לאהוב זאת אם יתייחס לתכנון כאל משחק. הוא עשוי לגלות שהניסיון לחזות תקלות ולגשר על פערים דורש יצירתיות ואינטואיציה לא פחות מהביצוע עצמו.

אולי בעצם אתם לא צריכים לנהל?

האמנם כל מדענית, תכנת, מהנדסת, עו"ד או מעצב מוכשרים חייבים להיות מנהלים כדי להצליח? לא בטוח. לא קל בימינו להכיר בכך שניהול הוא לא בשבילך, משום שזה כמו להודות בחוסר התאמה ל"משחק הקריירה" שכולם משחקים. אל תתפתו למשחק הזה אם הוא לא מתאים לכם.

כמה אנשים שימחת היום?

שאלה שיכולה להיות גם מדד וגם כלי לניהול וקידום הקריירה שלך

לא רק הישרדות

יש חברות שרק מנסות לשרוד - לא חייבים לחקות אותן