אני מס' 2 מעולה

האם שמעתם אי פעם על פוליטיקאי ששאיפתו הגדולה היא להיות סגן ראש הממשלה או על מנהל שחולם להיות המשנה למנכ"ל? סביר להניח שלא, ואין בכך כל הפתעה. תפקידי משנה הרי נתפסים כתחנות בדרך לדבר האמיתי, ולמה שמישהו ירצה להיתקע לנצח בתחנת מעבר? ההיגיון אומר שאם כבר יש למישהו שאיפות גדולות, מוטב שישאף להיות מס' 1 ולא מס' 2. חבל שזה כך. הלך המחשבה הרווח הזה פוגע בביצועיהם של ארגונים ומזיק לקריירות של אנשים. ישנם רבים שבזכות אופיים וכישוריהם הטבעיים יכולים להצטיין דווקא כשהם מתפקדים כמספר 2, ולא כמובילים. אני, למשל, אחד מהאנשים הללו, אך בכל פעם שאני אומר זאת למנהלים, הם מופתעים. מבטם שואל איך אני לא מתבייש להגיד דבר כזה על עצמי. במקרים כאלה אני מתעלם ממבטם ומספר להם את סיפורי.

במהלך הקריירה שלי ניהלתי שני ארגונים. הראשון שבהם היה חשוב לי מאוד והסכמתי לנהל אותו מתוך תחושה שאין מישהו אחר שיכול או מוכן לעשות זאת; את הקמתו של הארגון השני הובלתי, ולכן לקחתי על עצמי לנהל אותו בתחילת דרכו. בשני המקרים סבלתי. עשיתי את עבודת הניהול כי היה צריך לעשות אותה, אבל סבלתי ממנה. לא אהבתי את הצורך הבלתי פוסק לקבל החלטות ואת האחריות הגדולה הנגזרת מכך. בהתאמה, ביצועי כמנהל לא היו הכי טובים. בשני המקרים החזקתי מעמד פחות משנה, ובשני המקרים לא הרגשתי טוב עם עצמי אחרי שהוחלפתי.

רק אחרי ששימשתי מספר 2 בעסק מצליח במשך כמה שנים, נזכרתי במקרים נוספים בהם הייתי מספר 2 (בצבא, למשל), ואז הבנתי שאני אוהב להיות מספר 2 ושאין לי שום רצון או צורך להיות מספר 1. מאז, הפכתי את זה למקצוע שלי. אני עוזר למנכ"לים להצליח בלי טיפת רצון להחליף אותם אי פעם. אני עושה זאת כבר 25 שנה ונהנה מכל רגע, והם וארגוניהם נהנים מהתוצאות. בנוסף, גיליתי שרוב מספרי 1 הטבעיים אינם מוצלחים כל כך כסגנים. קשה להם כשהקרדיט על עבודתם הולך למנהל שלהם ומשאיר אותם מאחורי הקלעים. הם רואים את שגיאותיו של המנהל שלהם וחושבים איך הם היו עושים את זה במקומו. בקיצור, הצלחתם חשובה להם הרבה יותר מהצלחתו. אני, לעומת זאת, נהנה מאוד מאחורי הקלעים ואני לא היחיד, יש רבים כמוני.

מדוע הסביבה הארגונית לא מעודדת אנשים כמוני? למה מחמיצים ארגונים רבים את הערך הרב שאנשים כאלה יכולים לספק להם כמספרי 2 קבועים? ולמה מנהלים רבים לא נהנים מסגנים מעולים שמשמשים בתפקידיהם שנים רבות? התשובה נעוצה בכך שקידום נהפך למטרה מקודשת בקריירות ובארגונים. "אם אתה לא מתקדם אתה לא שווה", קובע אותו היגיון רווח שהזכרתי בפתח דבריי. וכשקידום הוא השאיפה העליונה, ברור שעליך לשאוף להגיע למקום שממנו אין לאן להתקדם – להיות מס' 1. אם תשאף להיות מס' 2, אינך אלא לוזר שפוחד לשאוף לצמרת. זוהי שטות גמורה, שמאמללת אנשים רבים שמצאו את מקומם הטבעי והנכון, אבל סביבתם דוחפת אותם לרצות "להתקדם" למקום שלא יהיה טבעי ונכון להם.

מספרי 2 טבעיים הם משאב מעולה לארגונים ולמנהליהם. כמעט כל מנכ"ל היה מעדיף לצדו סגן שרוצה בהצלחתו, שמעולה ביישום וביצוע החלטותיו, שיודע ואוהב לסנכרן את המערכת, שנהנה להיות מאחורי הקלעים ולא מתחרה במנכ"ל על התהילה, ושאינו מעוניין להחליף אותו או עסוק בחתירה תחתיו. זה יאפשר למנכ"ל לחשוב קדימה וליצור את העתיד של הארגון בזמן שהסגן מטפל בהווה בהתאם להכוונתו, וזה יכול להיות שילוב אידיאלי לארגון, למנכ"ל ולסגן. אבל זה נשמע שילוב לא מציאותי בהינתן ההיגיון הרווח כיום.

כדאי לארגונים ולמנהלים להתחיל להיפרד מהלך המחשבה הזה. זה יוכל לקרות רק אם עוד ועוד אנשים המתפקדים בטבעיות כמספר 2 יכירו בכך שהם כאלה, יבחרו לבנות לעצמם קריירה מצליחה כסגנים, וירשמו בגאווה ברזומה שלהם את המשפט "אני מספר 2 מעולה". אם אתם כאלה, אתם מוזמנים לעשות זאת. גם אם זה יהיה מביך בהתחלה, לא ירחק הזמן ויתחילו להעריך את יכולתכם הייחודית והביקוש אליכם יגדל. אם אתם מכירים מספרי 2 טבעיים, עודדו אותם לעשות זאת. ואם אתם מספרי 1, חפשו לעצמכם מס' 2 טבעי שיעמוד לצדכם. זו תהיה עסקה מצוינת לכל הצדדים.