התכונה הכי חשובה למנהל

דן היה היו"ר המיתולוגי של החברה. לאחר שפרש הוא טייל בעולם במשך שנה. כשחזר, ביקש לכנס את מנהלי החברה ולחלוק עמם תובנה. "במהלך הטיול בחנתי היבטים שונים של חיי, וביניהם גם את התקופה שבה ניהלתי ארגונים. הבנתי שיש דבר אחד שככל שנעשה אותו יותר, בעבודה ומחוץ לה – מובטח שנהיה מקצועיים, איכותיים, מועילים, מבוקשים ומצליחים יותר, ונהפוך למנהיגים ולמנהלים טובים יותר. מנחשים מהו הדבר הזה, מהי התכונה הכי חשובה למנהל?"

חריצות, נחישות, שאלת שאלות, חשיבה אסטרטגית, שיתופי פעולה – היו חלק מהתשובות. אך דן כיוון למשהו בסיסי יותר. "כל אלה בהחלט תורמים להצלחתנו, אבל מתחתם מסתתר הדבר האחד הזה: לקיחת אחריות. ככל שאנחנו לוקחים אחריות על יותר ויותר דברים שאינם עובדים היטב, אנחנו נדרשים ליותר. עלינו ללמוד, לפתח ולהמציא דרכים לשפר את המצב. כפועל יוצא, עבודתנו נעשית איכותית ומקצועית יותר. כך אנחנו מביאים יותר תועלת, מגדילים את הביקוש אלינו ומפתחים את יכולות הניהול והמנהיגות שלנו".

"התכונה הכי חשובה היא לקחת אחריות? זה מושג מופשט, מה זה אומר ברמה הפרקטית?", שאל אחד המשתתפים. "הכי קל להבין את זה על דרך השלילה", דן ענה, "כמנהלים, הפיתוי לא לקחת אחריות הוא גדול, כי כשאנחנו לוקחים אחריות זה מחייב. זה מוסיף מטלות ליומיום העמוס שלנו. אם ניקח אחריות ונודה בטעויות, זה עלול לסכן את מעמדנו. בנוסף, לקיחת אחריות תדרוש מאתנו לעתים להיכנס לעימותים לא נוחים".

"יש שלוש דרכים עיקריות לא לקחת אחריות על דברים שבתחום אחריותנו", אמר דן. "האחת, כשאנחנו נמנעים מלהכיר ולקחת בעלות על הטעויות, המחדלים והכישלונות שלנו וכשאנחנו נמנעים מלטפל בנזקים שגרמו. השנייה, כשאנו מקטרים על שהעובדים שלנו אינם עושים את עבודתם היטב, ומשתמשים בכך כהסבר לביצועים נמוכים מהרצוי. והשלישית, כשאנו מתקשים לקחת אחריות על דברים שאין לנו שליטה עליהם, המשפיעים על מה שבתחום אחריותנו.

"יש מנהלים שלעולם לא תשמעו אותם אומרים 'טעות שלי', 'מחדל שלי' או 'נכשלתי'. כתוצאה מכך, מתחילים לחפש סביבם את האשם. זה מוביל לחילופי האשמות ומונע למידה שתאפשר למנוע מקרים כאלה בעתיד. כך הם מייצרים תרבות של אי לקיחת אחריות ומקטינים את יכולתם להשתפר ולהתמקצע".

אחד המנהלים שאל מה ההבדל בין טעויות, מחדלים וכישלונות. "טעות היא פעולה שעשינו מתוך כוונה לקדם את מטרותינו ובדיעבד התגלתה כשגויה. מחדל הוא תוצאה של התרשלות או חוסר תשומת לב מצדנו. כישלון הוא אי עמידה ביעד שיכול לנבוע מטעויות או מחדלים שלנו וגם מנסיבות שאינן בשליטתנו", הסביר דן, "במקרים האלה, לקיחת אחריות מתחילה בהכרה בכך שאנחנו אחראים. הכרה בפני עצמנו והודאה בכך בפני הנוגעים בדבר.

"חלק מהכישלונות שלנו נובע מטעויות או מחדלים של אנשינו. כשאנו מאשימים אותם בכישלון שלנו – אנחנו מתעלמים מכך שזו אחריותנו להכשיר אותם, לתת את המשימות לאנשים הנכונים ולהחליף את מי שלא מתאים. בכך, אנחנו זורעים את הזרעים לכישלונות הבאים. לפעמים הכישלון נובע מדברים שאינם בשליטתנו – רגולציה, שערי מטבע, החלטות שהתקבלו בדרג מעלינו וכדומה. כשאנחנו מאשימים את הנסיבות בכישלון שלנו – אנו מתעלמים מאחריותנו להיערך לשינויים בנסיבות ולהגיב להם באופן מיטבי. כך אנחנו מאפשרים לשינויים עתידיים בנסיבות להכשיל אותנו שוב".

"אז מה אתה מציע?" שאל מישהו. דן ענה, "התחילו לשים לב באופן שיטתי למקרים שבהם אינכם לוקחים אחריות. מתי לאחרונה האשמתם אחרים או את הנסיבות בכישלון שלכם? מתי ניסיתם להסתיר טעות או מחדל שלכם? סביר להניח שהיו לכם סיבות טובות לא לקחת אחריות – תדמיתכם ומעמדכם היו נפגעים, הייתם נדרשים לתקן ולפצות על הנזקים שנגרמו, ובאופן כללי, זה לא נעים להודות שנכשלנו. נסו לתפוס את עצמכם לא לוקחים אחריות ברגע האמת או לאחריו, ותקנו זאת. עשו את מה שהאחריות מחייבת – הכירו בטעויותיכם וטפלו בנזקים. הכשירו או החליפו את אנשיכם. היערכו להשפעתם של שינויים אפשריים בנסיבות על תחום אחריותכם.

"ובאשר למה שמחוץ לתחום אחריותכם – שם לקיחת אחריות היא אקט התנדבותי שנתון לבחירתכם. אבל כל דבר שלא מתנהל כשורה ביחידות אחרות, בהנהלת הארגון או בסביבה העסקית, ימשיך להתנהל כך עד שמישהו ייקח אחריות. האם המישהו הזה יהיה אתם?".

אם אתם רוצים לטפח את התכונה הכי חשובה למנהל – לבנות הרגל של לקיחת אחריות, התחילו לבצע את התרגיל הבא: בשבועיים הקרובים, בחרו כל יום דבר אחד שאינכם לוקחים עליו אחריות וענו על השאלה – איך זה היה נראה אם הייתם לוקחים על כך אחריות? מה הייתם עושים אחרת? ומה היו התוצאות? כשהתשובה ברורה לכם, בחרו כיצד לפעול. אם בחרתם לא לפעול, זכרו שאתם בוחרים גם בהשלכות הבחירה הזו. המנהלים הגדולים הם אלה שלוקחים עוד ועוד אחריות למרות אי הנוחות הכרוכה בכך. זה מה שעושה אותם גדולים.