Share Print

כך התחלתי להנהיג

שמואל מרחב, 10 ביוני 2017

זה לא משנה אם יש לך כריזמה, אם אתה יודע איך לרתום אנשים ולהוביל אותם, אם יש לך פחד קהל או אם את ביישנית

לפני כ־20 שנה הגעתי למסקנה שאיני מנהיג. אני לא זוכר את הרגע המדויק שבו המסקנה הזו התגבשה בתוכי, אבל מאז פעלתי בחיי ובעבודתי מתוך ההנחה שלא קורצתי מהחומר שממנו עשויים מנהיגים. לא נורא, מצאתי דרכים להביא תועלת לאלה שכן מנהיגים, וכך לממש את עצמי ואת יכולותי. לאורך השנים התבקשתי להנחות סדנאות מנהיגות למנהלים. קראתי ולמדתי ממומחים עולמיים וגיליתי תיאוריות רבות, חלקן משלימות וחלקן סותרות.

כריזמה, מנהיגות משרתת, מובילות, מבחן התוצאה ודוגמה אישית – הם כמה מהמושגים שבאמצעותם המומחים ניסו לאפיין מנהיגות. פיתחתי סדנה למנהיגות אפקטיבית, ובתחילת כל סדנה הבהרתי שאיני מנהיג, ושהסדנה מבוססת על מה שלמדתי מהמנהיגים שזכיתי ללוות לאורך השנים. כך התחזקה בתוכי האמונה שאיני מנהיג.

לפני כחודש, במהלך מפגש עם אחד המנהיגים העסקיים והחברתיים המרשימים ביותר שזכיתי ללוות, הוא אמר לי, “התחלת להנהיג”. כששאלתי למה הוא מתכוון הוא הציג בפני דרך חדשה ומפתיעה להתבונן על מנהיגות ולאפיין אותה – “מנהיגות היא אחריות”, הוא אמר, “ברגע שאתה לוקח אחריות על משהו ופועל מתוך האחריות שלקחת – אתה מנהיג”. זה הכל, כל כך פשוט. משמעות דבריו היא שזה לא משנה אם יש לך או אין לך כריזמה, אם אתה יודע איך לרתום אנשים ולהוביל אותם, אם יש לך פחד קהל או אם את ביישנית. ברגע שאתה לוקח אחריות באמת – אתה מנהיג. שאלתי אותו מה התחלתי להנהיג. “את חייך”, הוא ענה, “מהרגע שלקחת אחריות על הפרקינסון שלך והתחלת לפעול מתוכה – אתה מנהיג את חייך כמו שלא הנהגת אותם הרבה זמן”.

מאחר שהוא מכיר אותי כ־30 שנה ומכיוון שהוא הנהיג וגידל מנהיגים רבים, לקחתי ברצינות את דבריו. שתי שאלות ניצבו בפני – האמנם אחריות היא מאפיין מובהק של מנהיגות? והאם באמת התחלתי להנהיג? ככל שהתבוננתי בהן השתכנעתי שהתשובה היא כן לשתיהן. אני אכן מנהיג את חיי ואת בריאותי כפי שלא עשיתי שנים רבות, וזה אכן מבוסס על הבחירה שלי לקחת אחריות על כך. אבל האם להנהיג את חיי זו באמת מנהיגות? את מי עוד אני מנהיג? נוכחתי שאני מנהיג את מטפלי ומורי להתכוון ולהאמין שאבריא לגמרי. בנוסף, אנשים רבים עם ובלי פרקינסון נעזרים בי ובבלוג שלי במסעות ההחלמה שלהם. אכן, התחלתי להנהיג.

אז מה זה מלמד ואיך זה רלוונטי? זה אומר שכל אחד מאתנו, ללא שום קשר ליכולותינו או למעמדנו, יכול להנהיג. כל שעלינו לעשות הוא לקחת אחריות. כל עוד נחזיק באחריות ונפעל מתוכה היא תכוון את פעולותינו, אחרים יתחילו ללכת בעקבותינו ולסייע לנו, ובפועל נגלה שאנחנו מנהיגים. למעשה, כשבוחנים את אלה שהובילו והנהיגו שינויים משמעותיים בחייהם ובסביבתם ניתן להבחין שמנהיגותם התבססה על האחריות שהם לקחו.

המנהיג המיתולוגי של עמנו, זה שהוציאנו מעבדות לחרות, היה מגמגם. מנהיגותו לא התבססה על יכולתו להלהיב המונים כנואם דגול, אלא מהחלטתו לקחת אחריות על העוול שראו עיניו. משה לא תכנן להנהיג, הוא בסך הכל רצה שהשוטר המצרי יפסיק להכות את העבד העברי. הוא לקח אחריות ופעל. לכאורה, לא אקט של מנהיגות בכלל, אלא אקט אישי ופרטי. בפועל האקט הזה עיצב את חייו והוביל אותו להנהיג את העם. סטף ורטהיימר החליט לקחת אחריות על הכשרתם של אומנים לתעשיות המסורתיות, ומקסין פסברג על השארת מפעלי אינטל בישראל. האחריות היא שגרמה להם להנהיג ולאחרים ללכת בעקבותיהם.

אם מנהיגות היא באמת פונקציה של אחריות, זה עשוי להסביר למה רבים מאתנו נמנעים מלהנהיג, כולל אלה שיש להם יכולות מנהיגות מוכחות. לקיחת אחריות עלולה להתגלות כעניין תובעני ומסוכן, קשה לדעת לאן תוביל אותנו האחריות הזו ואילו מחירים היא תדרוש. לא פלא שאנחנו מסתתרים מאחורי הסיפור שלפיו לא קורצנו מהחומר הנכון. זה תירוץ טוב להימנע מלקחת אחריות ולהסתכן. זה נותן לנו רשות להישאר באזור הנוחות שלנו ולהיות קרבנות של המצב. ההיפך ממנהיג הוא זה שלא לוקח שום אחריות – הקורבן של הנסיבות.

למנהלים מסתתר פה שיעור חשוב. כשאתם בוחרים למי מאנשיכם לתת להוביל משימה חשובה – אל תסתנוורו מ”יכולות מנהיגות” גבוהות, ודאו תחילה שהעובד מוכן ליטול את האחריות הדרושה. במקביל, אל תתנו ליכולות המנהיגות החסרות אצל מישהו למנוע מכם לתת לו להוביל. אם הוא לוקח אחריות, עדיף שתתנו לו להנהיג מאשר ל”מנהיג טבעי” שאינו עושה זאת.

אם, כמוני, גם אתם מאמינים שאינכם בנויים להנהיג – אל תתנו לזה לעצור אתכם מלקחת אחריות ולפעול. אם משהו משמעותי בחייכם מפריע לכם – אל תחכו שיופיע מנהיג שיטפל בזה. סרבו להיות קורבנות של המצב והתחילו לפעול כדי לשנותו. ככל שתפעלו תופתעו לגלות בעצמכם יכולות מנהיגות שלא ידעתם על קיומן. וכמו אהרון למשה, כך גם בפניכם יופיעו אנשים עם יכולות שחסרות לכם וימלאו את החסר.

שמואל מרחבTheMarker / (פורסם במגזין דה מרקר ביוני 2017)

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

המטרה: לשחרר שליטה

"איך אפשר לשחרר שליטה? - אני לא יכולה להרשות לעצמי את הפשלות והטעויות של העובדים. זה לא הסטנדרט שהרגלתי את כולם לקבל ממני"

איזה מזל – אין לי לאן להתקדם בארגון

המוסכמות החברתיות של הסביבה שבה כולנו חיים, אומרות שאם אין לי לאן להתקדם בארגון אני לא שווה. אבל במקום לנסות להתקדם בארגון לגובה, אפשר להתפתח לעומק. כדאי לכם לנסות לדמיין תפקיד שתשמחו למלא ב-20 השנים הקרובות בלי לרצות לזוז ממנו

האם אתם מגדלים יורש?

אם אתם רוצים קריירה משגשגת ומרתקת, כדאי לכם לגדל יורש בכל תפקיד שתעשו. אולם, קחו בחשבון שזה מהלך שעלול להיות לו מחיר משמעותי. למה שווה לקחת את הסיכון?

איך לבחור מקצוע?

השאלות איך לבחור מקצוע? ומה ללמוד? מעסיקות צעירים רבים ומעסיקות לא פחות גם את הוריהם. אלו ללא ספק שאלות חשובות, אבל הן לא כל כך קריטיות כפי שנדמה. במקרים רבים נוטים לייחס להן חשיבות מוגזמת.

אמא, את מנהלת טבעית

מרבית האמהות לא שמות לב לכך שתחושת האין הברירה הופכת את תקופת האימהות לבית ספר מעולה לניהול. אולי כדאי שנלמד מהן איך לנהל את השגרה ואת המשברים.

מהי אסטרטגית הקריירה שלך?

חשיבה אסטרטגית היא חשיבה המתבססת על התבוננות אל מעבר למה שאנחנו יכולים לראות בעצמנו תוך כדי עבודה.

לשפר חוזקות או חולשות?

כדי להתמקד בחוזקות במקום בחולשות עלינו לקבל את העובדה שלעולם לא נהיה מושלמים - תמיד יהיו לנו צדדים חזקים וצדדים חלשים

איך אתם ניגשים לעתיד?

חוסר הוודאות גורם לאנשים ולארגונים לגשת לעתיד בדרכים שונות. ניתן לאפיין חמש גישות בסיסיות ביחס לעתיד.

אומנות התכנון – דמיון, מיפוי, חיזוי

גם מי ששונא לתכנן יכול ללמוד לאהוב זאת אם יתייחס לתכנון כאל משחק. הוא עשוי לגלות שהניסיון לחזות תקלות ולגשר על פערים דורש יצירתיות ואינטואיציה לא פחות מהביצוע עצמו.

אולי בעצם אתם לא צריכים לנהל?

האמנם כל מדענית, תכנת, מהנדסת, עו"ד או מעצב מוכשרים חייבים להיות מנהלים כדי להצליח? לא בטוח. לא קל בימינו להכיר בכך שניהול הוא לא בשבילך, משום שזה כמו להודות בחוסר התאמה ל"משחק הקריירה" שכולם משחקים. אל תתפתו למשחק הזה אם הוא לא מתאים לכם.

כמה אנשים שימחת היום?

שאלה שיכולה להיות גם מדד וגם כלי לניהול וקידום הקריירה שלך

לא רק הישרדות

יש חברות שרק מנסות לשרוד - לא חייבים לחקות אותן