מחיר השליטה

בשיחות עם בעלי חברות ומנהלים בחודשים האחרונים עלו שאלות בענייני שליטה. שאלות כמו כמה אחוזים חיוני שנשמור בבעלותנו, מה יקרה אם שותפינו יאחדו כוחות, כמה נציגים כדאי שיהיו לי במועצת המנהלים, איך להוביל משימות ופרויקטים ללא סמכויות הולמות, מתי לפקח מקרוב על אנשי ומתי "לשחרר להם חבל" ולסמוך עליהם, וכדומה.

באופן מפתיע, מצאתי קשר בין השאלות לחוויה משמעותית שעברתי לאחרונה – ניתוח מעקפים. החל בכאבים שהובילו לחדר המיון, האשפוז והניתוח עצמו, וכלה בתקופת ההחלמה והשיקום – מצאתי את עצמי נדרש לבחור שוב ושוב מתי לקחת שליטה ומתי לוותר עליה. כך גיליתי דברים מעניינים על שליטה, רובם אינם חדשים ואפילו טריוויאליים, ובכל זאת אין כמו חוויה אישית וכואבת כדי להפוך פתגמים ישנים לתובנות מעשיות.

למרות שהכאבים בשכמות נעשו תכופים וחזקים וההקרנה לחזה נעשתה ברורה, התעקשתי לשלוט בזמן ולהישאר נאמן ללוח הזמנים שתיכננתי. למרות שהיה ברור שהפעם לא מדובר בבעיות גב אלא במשהו שדורש בדיקה יסודית – התעלמתי. לא רציתי לשבש לעצמי את החיים בבדיקות מתמשכות. ניסיתי לשמור על שליטה עד שהכאב הכריח אותי ללכת למיון. כשהקרדיולוגית הודיעה שהם משאירים אותי בטיפול נמרץ חייכתי חיוך של "ידעתי".

אחר כך תמהתי. איך למרות שידעתי נמנעתי מלהיבדק במשך שבועיים, זה יכול היה להסתיים בהתקף לב קטלני. התשובה היתה ברורה: התעקשתי לנסות ולשלוט במצבי גם כשהלכתי ואיבדתי שליטה מיום ליום.

מסתבר שלהתעקש לשלוט זה לא תמיד הדבר הנכון. זה עלול לגרום לנו להתעלם מאיתותים ברורים של המציאות שקוראים לנו להיכנע למצב. כך נהגו משקיעים שהפסידו השקעה מצוינת רק משום שהתעקשו על שליטה בחברה, וכך נכשל פרויקט גדול שמנהלו התעקש לוודא שכל פרט ינוהל בדרכו והרס את המוטיבציה והיצירתיות של אנשיו.

למחרת, בצנתור, שמעתי את הרופאים אומרים, "חבל עליו, הוא איש צעיר". הייתי בטוח שהם יגידו שאין טעם בהכנסת סטנט ושהם שולחים אותי הביתה. אשתי היתה אמורה לטוס למחרת ולהצטרף לבננו שטייל במרכז אמריקה. הם תיכננו את זה במשך חודשים רבים, לא יכול להיות שאני אקלקל להם. כשהרופאים אמרו שאני חייב להיכנס לניתוח מעקפים דחוף הייתי בשוק. רק אז הבנתי עד כמה חייתי בסרט רק כדי לשמר את אשליית השליטה.

לפעמים נדמה לנו שאנחנו שולטים כשבפועל המצב יצא לגמרי משליטתנו. כשאיש מפתח סירב למלא הוראת מנכ"ל שנראתה לו שגויה, המנכ"ל פיטר אותו. לכאורה המנכ"ל הוכיח שהוא שולט בעסק ושחייבים למלא את הוראותיו. בפועל, פיטורי איש המפתח גרמו לנזק בלתי הפיך ולאובדן שליטה מוחלט.

רק בזמן שגילגלו אותי לניתוח ויתרתי על שליטה והתמסרתי. נתתי לרופאים ולאחיות לקחת שליטה על מצבי. סמכתי עליהם לגמרי. מאותו רגע שום דבר לא הרגיז אותי ולא הפריע לי. ידעתי שאני במקום הנכון ועם האנשים הנכונים ושתפקידי היחיד הוא לאפשר להם לעשות את עבודתם. וכך עשיתי. ההתמסרות שלי נמשכה גם במהלך האשפוז וההחלמה. להפתעתי אפילו נהניתי ממנה. היתה לי תחושה של חופש משליטה ומאחריות. סמכתי, זרמתי ונהניתי.

כשאין ברירה ועלינו לסמוך לגמרי על אחרים שיעשו את העבודה, ובמיוחד כשהם כאלה שאפשר לסמוך עליהם, הדבר הנכון והטוב יותר לעשות הוא לוותר על שליטה ולהתמסר. זה עשוי להיות משחרר ומהנה. אם בעל השליטה בעסק מנהל אותו היטב לאורך שנים, עדיף אולי להשאיר לו את השליטה ולסמוך עליו לגמרי מאשר להתעמת איתו על השליטה ולהפריע לעסק.

כשההחלמה הסתיימה וחזרתי הביתה מיהרתי לקחת שליטה בחזרה. ניהלתי בקפדנות את כל מה שאמרו לי לעשות. הייתי גאה בשליטה העצמית שלי – לא פיספסתי אף תרופה, תרגיל או ניואנס. עקבתי באקסל אחרי מה שעשיתי בכל יום. כך העברתי את עצמי מעמדת הקורבן לעמדת השולט במצב.

מרגע שהכדור בידינו חשוב שניקח שליטה ולא נתנהג כקורבנות של המצב. גם אם אין לכם מלוא הסמכויות הדרושות להוביל את הפרויקט, אם האחריות היא שלכם – קחו שליטה. מצאו דרך לקבל את תמיכתם ושותפותם של מי שחיוניים להצלחת הפרויקט.

לפעמים, וזה לגמרי לא קל, הדבר שעליו נדרש שניקח שליטה הוא תבניות ההתנהגות שלנו. כל עוד הן משרתות אותנו, אפשר להתמסר להן, אבל מרגע שהן נעשות הרסניות לנו – עלינו לקחת שליטה עליהן. אם אתם נוטים לריכוזיות יתר, לנהל דרך האימייל או לצעוק על אנשיכם, כדאי שתיקחו שליטה על ההרגלים האלה ותיצרו הרגלים שישרתו אתכם.

לפעמים אנחנו מתעקשים לשלוט כשעדיף שנתמסר, או פועלים כקורבנות של המצב או של הרגלינו כשעדיף שניקח שליטה. כדאי שנבדוק מדי פעם מתי נכון לנו לשלוט ומתי להתמסר, לפני שהמציאות תגרום לנו להתעורר.