"תלמדו לריב"

מיקי, לקוח ותיק, סיפר לי על שיחה שהיתה לו עם בנו. הבן, נשוי עם שני ילדים קטנים, שיתף את אביו בקשיים הכרוכים בגידול ילדיו ובמיוחד בהשפעתם על יחסיו עם אשתו. "אמרתי לבן שלי", סיפר מיקי, "שהוא ואשתו חייבים ללמוד איך לריב בחוכמה". הוא אמר לבנו שהמשאב העיקרי שעומד לרשות הזוגיות הוא תחושת האמון, השותפות וההערכה בין בני הזוג. "המשאב הזה יכול לגדול או לקטון", הסביר האב מניסיונו. "אם הוא יישחק מדי, הזוגיות תתפרק עם הזמן; אם הוא יגדל ויתחזק, הזוגיות תפרח ותצלח כל משבר עתידי. זוגות שלא יודעים לריב בחוכמה רבים באופן כזה שכל ריב שוחק עוד קצת את המשאב הקריטי הזה. זוג שיודע לריב בחוכמה מצליח להשתמש בכל ריב כמנוף לחיזוק והגדלת האמון, השותפות וההערכה ביניהם". בהמשך, מיקי נתן לבנו דוגמאות של ריבים גרועים וטובים וכמה עצות מעולות לשיפור יכולתו לריב בחוכמה.

הסיפור הרשים אותי וגרם לי לבחון עד כמה אני יודע לריב בחוכמה (הבנתי שיש לי במה להשתפר…) וכמובן גרם לי לחשוב על הרלוונטיות של הסוגיה למנהלים בארגונים ובעסקים. הגעתי למסקנה שאף על פי שיש מצבים בניהול שבהם עדיף לפרק את הקשר, ברוב המקרים זה לא המצב ועדיף לריב בהם בחוכמה. לכן כדאי למנהלים להכיר את העצות האבהיות של מיקי ולתרגל אותן. ככל שתשפרו את יכולתכם לריב בחוכמה כך ישתפרו ביצועיכם כמנהלים ותוכלו ליישם אותן גם בבית.

"חשוב מאוד לריב", מיקי אמר לבנו. "אחרת שומרים דברים בבטן, צוברים טינה ומרירות, נוצר ריחוק ואיכות הקשר נפגעת. בנוסף, אם אתה לא עומד על שלך בזוגיות אתה לא מאפשר לה לראות מתי היא טועה ואתה לא מאפשר לה להראות לך כשאתה טועה". מנהלים רבים נמנעים מלריב – זה לא נעים, זה יוצר רעש, אנשים עלולים להיפגע, דברים עלולים לצאת משליטה. הם מעדיפים "להחליק את זה" ולהבליג. אמנם במקרים רבים עדיף להבליג, אבל מנהל שמאבד את האומץ והיכולת לריב כשזה ממש נחוץ מקטין את עצמו ופוגע בביצועיו.

"טיפשי לריב על כל שטות", המשיך מיקי. "החוכמה הבסיסית היא לבחור על מה שווה לריב". אם כמנהלים אתם יוצרים מריבה מכל דבר, יתייחסו אליכם בחוסר רצינות ויניחו, גם כשהנושא חשוב ומהותי, שאתם שוב יוצרים מהומה מיותרת. בחרו בקפידה את מריבותיכם, והתמקדו בנושאים מהותיים ואסטרטגיים.

"אף פעם אל תשאף לנצח. זו אינה מטרת הריב", אמר מיקי. "המטרה היא למצוא דרך מוסכמת ששניכם תהיו שלמים איתה". האינסטינקט ההישרדותי שלנו רוצה להביס את היריב. זה נחוץ במלחמות לחיים ולמוות, אבל כמו שזו טעות לרצות להביס את בן הזוג בבית, זה טיפשי גם בעסקים ובארגונים. שם, לרוב, היריב של היום הוא שותף חיוני מחר. אם נביס אותו הוא לא ישמח להיות שותף שלנו בעתיד ולא יסמוך עלינו. גם כמנהלים – תחושת אמון, שותפות והערכה הדדית עם הסובבים היא משאב חיוני שכדאי לטפח ולא להרוס.

"כשמישהו צועק, משהו כואב לו; כששניכם צועקים, משהו כואב לשניכם", מיקי הסביר. "במקום לכעוס על כך שהיא צועקת, נסה להבין מה כואב לה". ראיתי מאות מקרים של מריבות בארגונים שהסתובבו סביב "שמעת איך הוא דיבר אלי?" או "תנמיך את הקול". אף אחד לא אוהב שצועקים עליו, ורובנו צועקים כשכואב לנו. אל תיפלו למלכודת מי צועק חזק יותר. נסו להבין מה כואב להם וחפשו דרך להקל עליהם בלי להתפשר על מה שחשוב לכם.

"תריבו על המהות, לא על האישיות", הוסיף מיקי, "שניכם כבר לא תשתנו. אל תעליבו זה את זה ואל תגידו דברים שמשאירים משקעים". כמנהלים אם אתם רבים עם מישהו שנראה לכם לא אמין, לא תרוויחו כלום אם תקראו לו שקרן, תציגו לו את העובדות ותראו לו שהוא טועה. אפילו אם הוא באמת משקר כדאי שהוא יהיה לטובתכם. אם אתם או הצד השני נשארים עם משקעים בסוף הריב – השותפות נשחקת. השתדלו לא ליצור משקעים.

"אם אחרי הריב אתם בברוגז מתמשך – סימן שנשארו משקעים", הבהיר מיקי, "נקו אותם מהר ככל האפשר. לבקש סליחה ולסלוח זה המפתח לניקוי משקעים. תסלחו ותשכחו בקלות ובמהירות". ריב חכם מסתיים כששני הצדדים מרגישים שזה היה ריב ראוי ופורה, שנוצרו ממנו רעיונות או פתרונות חדשים ושהם סומכים ומעריכים יותר זה את זה. אל תסיימו ריב בלי לוודא שזה המצב. ואם זה לא המצב – המשיכו את הריב/דיאלוג עד שזה יהיה המצב. כך תצליחו להשתמש בריבים כמנוף לקידום שותפויות ארוכות טווח גם בעבודה וגם בבית.