שיעורים מדב לאוטמן

התרגשתי מאוד בהלווייתו של דב לאוטמן. נדירים היזמים העסקיים שזוכים שנשיא המדינה ושר החינוך יספידו אותם בלכתם ושקהל גדול ומגוון כל כך יבוא לחלוק להם כבוד אחרון. מה מיוחד כל כך בדרך החשיבה והפעולה של דוביק, היזם והמנהל, שגרם לכך? מה יכולים מנהלים ויזמים ללמוד ממנו? למזלי, זכיתי להכיר אותו מעט וללוות ולהנחות ב–20 השנים האחרונות כמה ממפעליו, העסקיים בעיקר, אך גם החברתיים. אנסה, מתוך היכרותי זו, להציע ארבעה שיעורים ששווה ללמוד ממנו.

MBWA. אני לא יכול שלא להתחיל בשיעור הזה שהיה חביב עליו במיוחד – Managing by Walking Around. אני לא חושב שהוא המציא את המונח הזה, אבל הוא אימץ אותו בהתלהבות משום שזו היתה דרכו לנהל – להיות בשטח, לגעת באנשים, לראות במו עיניו מה קורה. הוא גידל מנהלים שפעלו באותה דרך. זה אולי נשמע טריוויאלי, אבל בעידן הטכנולוגי והגלובלי של היום קל להתפתות לנהל מרחוק – דרך מיילים, הודעות SMS, טבלאות אקסל. מנהלים רבים לא מוצאים את הזמן לצאת מהמשרד ולראות מה קורה בעסק שלהם, ומה מעסיק את אנשיהם ואת לקוחותיהם. אם אתם כאלה, כדאי שתקבעו ביומנכם שעה יומית או יום שבועי של הסתובבות בשטח. אתם תגלו ותלמדו דברים מפתיעים ואנשיכם ישמחו לראות אתכם מתעניינים.

זה הכל אנשים. אני לא בטוח שזה שיעור שכולם יכולים ללמוד. יש שיטענו שזה עניין של אופי, שרק למי שהוא "איש של אנשים", כמו דוביק, יש את זה – ושלכל השאר אין ולא יהיה את זה. גם אם הם צודקים, מסתתר פה שיעור חשוב: בעסקים המספרים חשובים, האסטרטגיה, מצב השוק, תהליכי העבודה ועוד הרבה דברים אחרים חשובים – אבל מי שעושה או לא עושה את כל הדברים החשובים האלה, זה אנשים. אם אתה שוכח אותם, ולא מתייחס אליהם ולא דואג להם – הם לא יעשו הכל כדי שהדברים החשובים יקרו; ואם אכפת לך מהם ואתה מתעניין בהם ודואג להם, הם יעשו הכל כדי שהעסק יצליח. הם יפעלו מתוך תחושה שזה העסק שלהם. האמונה של דוביק בגישה הזו היתה כל כך קיצונית, שהוא סירב במשך שנים רבות להכניס מנהלי משאבי אנוש לדלתא. הוא אמר שכל מנהל צריך להיות מנהל משאבי האנוש של יחידתו. רק כשהשתכנע שזה יעזור למנהלים להבין את אנשיהם, הוא שינה את עמדתו. אז אם באופייכם אתם אנשים של אנשים – קבלו חיזוק לגישתכם, ואם אינכם כאלה – מצאו דרכים, אפילו מלאכותיות בהתחלה, להתעניין בשלומם של אנשיכם. אם אינכם יכולים לעשות זאת בעצמכם, בקשו ממישהו שזה אופיו לעשות זאת עבורכם ולעדכן אתכם באופן שוטף. אתם תופתעו מהאימפקט ששינוי כזה יכול לחולל בארגון שלכם.

הכל מעורבב. השיעור הזה נוגד את החשיבה הניהולית הרווחת – זו שאומרת שחשוב להפריד בין עבודה לבית, בין ביזנס לפלז'ר, בין עסקים לחברים ובין רווחים לפילנתרופיה. דוביק, כמו יזמים אחרים שהכרתי, לא עשה הפרדות כאלה – הכל התערבב עם הכל, והכל שירת את הכל. יכול להיות שהיו פעמים שבהם משהו הפריע למשהו אחר, אבל זה לא הפריע לדוביק. הוא ראה את התמונה הגדולה, שבה הכל מתחבר והכל קשור. זה שיעור חשוב ביותר, כי הוא מאפשר לעוד ועוד אנשים, ממסגרות שונות והקשרים שונים, לראות את החזון שלו, להתחבר אליו ולפעול למימושו. האם כדאי לכם לאמץ את הגישה הזו? אם אתם רוצים לממש חזון גדול שהעסק שלכם הוא רק אחד הרכיבים בתוכו, אז כדאי לכם מאוד. אם אתם מכווני רווחים והצלחה עסקית בלבד – כדאי לכם ללמוד את השיעור הבא.

אחריות ונדיבות. אירועי אוקטובר 2000 היו טראומטיים ואיימו להפר את מרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים בגליל. שבוע אחרי שהסתיימו, דוביק ביקש ממני לפגוש מנהלי בתי ספר בכרמיאל וביישובים הערביים שסביבה ולהנחות מפגשים ביניהם, ואחר כך גם בין תלמידיהם. למה שיזם עסקי מתל אביב יבזבז את זמנו על דברים כאלה? כי דוביק, שהקים מפעלים בגליל, חש אחריות לעתידם של אנשי הגליל כפי שחש לעתידה של התעשייה בישראל, לעתידו של החינוך בישראל, לעתידה של החברה ולעתיד השלום במזרח התיכון. הוא הכיר בכוחו וביכולת ההשפעה שלו, ובמקום לנצל אותם רק לקידום עסקיו ורווחיו – הוא השתמש בהם לקידום ערכיו וכדי לעזור לאנשים. מה השיעור? אם גם לכם הגורל איפשר להשיג יכולות, השפעה, כוח או משאבים – שאלו את עצמכם על מה אתם יכולים לקחת אחריות באמצעות היכולות האלה ומי עוד יכול ליהנות מהן. היו נדיבים.

יש עוד הרבה שיעורים שכדאי ללמוד – על מגבלות שלא עוצרות, על אופטימיות שלא נגמרת, על אמונה בחדשנות, ועוד ועוד. כולם עוזרים להסביר איך יצרן טקסטיל זכה לכבוד כה גדול, ולא רק מהמגזר העסקי, גם בחייו וגם בלכתו. אם תבחרו ליישם אחד מהשיעורים האלה, אתם מוזמנים להקדישו לזכרו של דב לאוטמן.