עד כמה גדול העתיד שלך?

"אני עומדת לשאול אותך שאלה שעשויה לשנות את העתיד שלך, אתה מוכן?", שאלה אותי יעל.

"לשנות לטובה או לרעה?", שאלתי.

"למלהיב יותר, מסקרן יותר והרפתקני יותר", ענתה בחיוך.

"אז אני מניח שגם מסוכן יותר", אמרתי.

"יכול להיות", ענתה.

היססתי. זה קרה בפגישת הדרכה אישית בקורס שהשתתפתי בו לאחרונה. בסוף החלטתי שבשביל אתגרים כאלה באתי לקורס – "מוכן", עניתי.

יעל הביטה בי ושאלה, "עד כמה גדול העתיד שלך?".

"אין לי מושג, עדיין לא ביקרתי בו".

"אני לא מדברת על העתיד שעליו אין לך שליטה. אני מדברת על זה שאתה שולט בו, על התמונה שקיימת אצלך בהווה לגבי העתיד. התמונה שמורכבת מהשאיפות ומהמטרות שלך. עד כמה גדול העתיד בתמונה הזו שלך?"

"מה נחשב עתיד גדול ומה קטן?", שאלתי.

"ככל שהוא יותר בלתי־מציאותי, כך הוא גדול יותר".

"מה זאת אומרת שהוא מכוון את פעולותי היום?"

"אם תשים את הטריאתלון כמטרה בעוד שנה, החודש הקרוב שלך ייראה אחרת – אתה תתחיל להתאמן החודש, ואם תתחייב לפרסם ספר – תתחיל החודש בכתיבה, לא?"

"באמת עד כמה גדול העתיד שלי?", חשבתי לעצמי, "במישור הקריירה אני מסתפק בשיפור עקבי של הקיים,

במישור העסקי יש לי חלומות, אבל די ויתרתי עליהם כי הפסקתי להאמין בעצמי כיזם.

במישור ההשפעה החברתית אני מסתפק בלעזור לאנשים אחרים, שמחויבים לעתיד גדול.

ובמישור המשפחתי אני מלא תודה על מה שיש.

העתיד הכי גדול שלי הוא במישור הבריאותי – וזה בזכות הכוונה שלי להחלים מפרקינסון".

"יעל צודקת", סיכמתי לעצמי, "הכוונה הזו הוציאה אותי למסע החלמה מרתק. אם לא הייתי שם את ההחלמה בתמונת העתיד שלי, הייתי מתעסק בשימור יכולות ולא בהחלמה".

שיתפתי אותה במה שחשבתי.

"מעניין", יעל אמרה, "היית צריך לחלות כדי ליצור לעצמך עתיד גדול. איך זה לחיות עם מטרה בלתי־מציאותית כמו להחלים מפרקינסון לעומת החיים בלי מטרה שכזו? נכון שהם מלהיבים, מסקרנים והרפתקניים יותר?".

נאלצתי להודות שכן ויעל חייכה.

"ומה תורמת לחייך הכוונה הזו שלך להחלים?"

"היא מצמיחה אותי, מלמדת אותי, מכירה לי אנשים ומורים נפלאים, פורצת את גבולותי, גורמת לי להיעזר באחרים, והכי חשוב, עושה אותי בריא יותר".

"במקומך הייתי רוצה ליהנות ממתנות כאלה גם במישורים האחרים, ובלי שיידרש משבר או חולי גדול כזה".

"מה את מציעה?"

"שתיצור מיוזמתך, עתיד גדול בעוד מישורים. איזה דברים בלתי־מציאותיים היית שמח שיקרו לך בעתיד?"

לקח רגע למוח המציאותי שלי להרשות לעצמו לחשוב על דברים בלתי־מציאותיים, אבל אז התחילו להופיע אפשרויות שהייתי שמח אם יתממשו.

במישור הקריירה הייתי שמח להיות יועץ למנהיגים עולמיים או סופר מצליח.

במישור העסקי – בית ספר אינטרנטי משגשג לניהול וקריירה היה משמח אותי.

במישור החברתי הופיעו אפשרויות מרחיקות לכת של פרויקטים שנועדו ליצור טרנספורמציה של המשחק הכלכלי שמניע את האנושות, או של הדרך שבה דתות ותרבויות מתייחסות לדתות ותרבויות אחרות.

במישור המשפחה, דמיינתי את ילדינו ומשפחותיהם חיים יחד אתנו במתחם משפחתי.

הסברתי ליעל עד כמה לא מציאותיות כל האפשרויות האלה.

זה שימח אותה. "בחר באפשרות אחת שמלהיבה אותך מאוד", אמרה, "ודמיין לרגע שאתה לוקח על עצמך לממש אותה. רק דמיין, לא יותר. האם חייך לא היו נעשים למלהיבים, מסקרנים והרפתקניים יותר?".

עניתי שבהחלט כן, אבל גם עמוסים ומפחידים יותר.

"כן, לעתיד גדול ומלהיב יש מחיר", יעל חייכה, "הוא יוציא אותך מאזור הנוחות. אבל האם זה לא מה שאתה באמת רוצה, לצאת מהנוחות, לצאת להרפתקה?".

מאז אני מפתח בהתמדה את האפשרויות האלה ומגדיל את העתיד שלי.

האם גם אתם מוכנים לענות לשאלות אלה ולבחון אם העתיד שלכם גדול מספיק עבורכם?

כדאי לכם.

————————————————

אליס: "אין טעם לנסות, אי אפשר להאמין בדברים בלתי אפשריים".

המלכה הלבנה: "פשוט אין לך הרבה ניסיון. כשהייתי בגילך, התאמנתי בזה חצי שעה כל יום. לפעמים הצלחתי להאמין בשישה דברים בלתי אפשריים עד ארוחת הבוקר".